פסיכולוגיה

פסיכולוגיה

פסיכולוגיה דמיון מודרך

פסיכולוגיה

פסיכולוגיה מוגדרת כמדע העוסק בחקר והבנת תהליכים קוגנטיביים (התנהגותיים) כגון: תפישה, למידה, חשיבה, תודעה, זיכרון, אינטיליגנציה ועוד. פסיכולוגיה היא תחום החוקר את ההתנהגות של האדם ואת התהליכים המנטליים העוברים עליו. מטרות הפסיכולוגיה הן לתאר, להבין, ולנבא, את ההתנהגות כדי שנוכל, במקרים מסוימים, לפקח ולטפל במצבים שונים.

קוגניציה – חשיבה.

מדע – על מנת שתהליך מסויים יוגדר כמדע הוא צריך לעמוד בשני מדדים:

1. אמפיריות – ניסוי ותהייה.

2. אובייקטיביות.

שני המדדים הללו בעייתיים בבהיבט של פסיכולוגיה, היא משתדלת להיות מדעית אך לא תמיד מצליחה. חקר תהליכים נפשיים קשה. מנקודת מבט אובייקטיבית. ניסוי התנהגותי לא חוזר על עצמו  כמו ניסוי מדעי רגיל. קיים כאן גם גורם של איטראקציה  ( שיתוף פעולה הדדי) בין  אישית של מטפל למטופל.

פסיכולוגיה כמדע נוסדה בסוף המאה ה– 19 ,בלייפציג (אוניברסיטה בגרמניה) שם התקיימה המעבדה הראשונה לניסויים פסיכולוגיים (על בעלי חיים). החוקר הראשון שהקים את המעבדה היה וונדט – הוא החוקר הראשון של ניסויי פסיכולוגיה במעבדה. בסוף המאה ה – 19 ותחילת המאה ה – 20 התחילו להתפתח קבוצות חשיבה שונות בנושא. הן נקראות אסכולות.

דוגמאות לאסכולות ב פסיכולוגיה:

1. טבע האדם ואישיותו קשורים בתהליכי למידה הם שיכים לאסכולה " ביהיוריסטית" התנהגותית.

2. " גשטלט"  דרך הסתכלות אל נפש האדם דרך ראיה כללית של האדם.

3. "פסיכואנליזה של פרויד"  הסתכלות על מקור התנהגות האדם  דרך תהליכים לא מודעים.

המלחמה בין האסכולות השונות הייתה מחלוקת מרשימה, והיא יצאה לעיתונות בצורה בולטת.

כל התאוריות הללו ונוספות הן הבסיס של פסיכולוגיה מודרנית כמו שמכירים אותה היום. התאוריות הן הרבה לפני האקט הטיפולי,
הן קשורות למחקר ולימוד שבא לפני הטיפול.

פסיכולוגיה חברתית – הבדלים בין המינים.

פסיכולוגיה קלינית היא הענף הכי מכובד בפסיכולוגיה.

הפסיכואנליזה של פרויד נחשבת לאבן הדרך הראשונית בתולדות ה פסיכולוגיה, אך אינה הדרך המקובלת כיום. בתקופה בה היא התפתחה סוף המאה ה – 19 ותחילת המאה העשרים פסיכולוגיה לא היתה ענף רפואה מוכר, הפסיכולוגים הראשונים היו רופאים.
הבנת מערכת העצבים גדולה היום בהרבה מהידע שהיה קיים באותה תקופה. אבי תורת הפסיכואנליזה הוא ד"ר זיגמונד פרויד. הוא היה רופא נויירולוג. לאורך שנים הוא חש תסכול כאשר לא היו לו תשובות למטופלים. הרבה מחלות וסימפטומים הטרידו אותו. התסכול הוביל אותו לפיתוח התאוריה. בשלב מסוים הוא החליט לעשות סדר ברשימות שלו, ולבדוק הגיון בין מטופליו הלא מוצלחים, ואז הצליח לראות שלאחוז גבוה מהם יש קווי דמיון.

  •     בעיות משפחתיות
  •     אישיות יוצאת דופן.
  •     היסטוריה משפחתית דומה.
  •     אישיות דומה.

הוא מצא שיש איזשהו סדר ומכנים משותפים. משם הוא התחיל לפתח את התאוריה שממנה התפתחה פסיכולוגיה מודרנית ותהליכי
התפתחות מחשבתית לפי סדר כרונולוגי. עבודתו היא סיכום של עשרות שנות עבודה. הוא  אמר בהתחלה שרמת השטח היא לא רמת ההתרחשות.

ישנן רמות מודעות שונות.

  • רמת המודע – הרמה הרגילה – (היא לא היחידה הקיימת.)
  • רמת תת מודע.
  • רמת הלא מודע.

רוב התהליכים מתרחשים ברמה 2 ו – 3. זה אומר שחלקם הגדול של התהליכים קורה בשתי רמות אלו. הדברים הללו רוצים לצאת. עובדת היותם סגורים בפני החוץ הוא בעל מחיר אנרגטי בחיי היום יום, כל הזמן יש מלחמה לסגור את הדברים הללו. תמיד קימות דליפות אנרגיה משם בצורה של מחלות והתנהגויות מסוימות.

פסיכולוגיה של שלושת רמות המודעת :

  • רמת המודע היא הקצה העליון של המשולש, כמות ההתרחשויות בה היא הקטנה ביותר. זו הרמה הבסיסית, היא שיטחית וכוללת את כל התכנים המודעים. בכל שלב מה שאפשר לנתח ולהבין, הכל מעל פני השטח.
  • רמת תת המודע היא השכבה המרכזית של המשולש, זה אזור של תכנים שניתן להגיע אליהם ולא באופן קל. צריך להתאמץ כדי להגיע אליהם. לפעמים אפשר למצוא אותם בפליטות פה. הזכרון הנמצא בתת מודע הוא עיקר המידע בו עוסקת הפסיכולגיה ברמה הטיפולית.
  • רמת הלא מודע, היא הרמה השלישית, העמוקה , היא מהווה את בסיס המשולש

ומכאן

  • שהיא הגדולה והנרחבת מכולן.  זהו המרכיב שאדם לא יכול להגיע אליו בכוחות עצמו.
  • מתברר שרוב התכנים החויתיים של האדם , הזיכרונות , הטראומות, ההדחקות מצויים
  • ברובד הלא מודע. רוב התהליכים הקוגנטיביים הם בלא מודע. זה מקום שלהגיע עלי
  • צריך עזרה של מטפל מבחוץ. זו היא הרמה שבה טיפולים בעזרת דמיון מודרך נוחלים הצלחה. בעזרת דמיון מודרך ניתן להגיע אל הקשר שבין גוף ונפש דרך התמודדות עם חוויות הטראומה הצרובות באדם ברמה זו.

אסוציאציה זה הכלי הראשון בפסיכואנליזה.

פרויד אומר שחוויות מהשנים הראשונות של החיים הן הבעיות המרכזיות בעיצוב הבעיות של המשך החיים. זה לא קשור רק לחינוך אלא לדברים שקורים לנו מגיל 0. לפי הפסיכואנליזה התקופה הקובעת את המצב הנפשי של האדם לאורך חייו היא השנה הראשונה בחיים. אנו רק מוצר של התהליכים שעברו עלינו בתקופה זו.

המרכיבים העיקריים של האישיות נחלקים ל – 3 חלקים:

  1. סופר אגו.
  2. אגו.
  3. איד.

מרכיבים אילו קיימים בכל אדם, המינונים שלהם שונים מאדם לאדם.

איד

הוא החלק הפרימיטיבי בכל אחד מאיתנו. אילו היצרים האפלים, הדחפים החייתיים, האגרסיות, אלימות, מיניות, סקסואליות שלנו. דחף בסיסי לאוכל ולסקס. האיד עובד על עיקרון ההנאה, הוא פרימיטבי, חייתי , מלא אנרגיה. הוא קיים בכולם וחייב להיות בכל אחד. במצב המוקצן שלו זה הדחף למות (התאבדות).

אגו

הוא שומר שדברים מהאיד לא יצאו משליטה. שומר בפני סכנות שבחיים. שומר בפני דחפים ראשוניים בסיסיים שמסכנים את החיים. תפקידו של האגו לעמוד בין האיד לבין הסופר אגו, הוא זה שמפשר בין שתי צורות ההתנהגות ויוצר את ההתנהגות המתאימה, זה התפקיד החשוב ביותר שלו. זו ההשתקפות ההתנהגותית של הפשרה בין שניהם.

סופר אגו

לפי פרויד זה המרכיב באישיות שאחראי אל התנהגות לפי נורמות חברתיות ומוסריות מקובלות. עקרון המציאות.

האגו הוא הכי חשוב , הוא צריך להיות בריא, חזק ויציב. ואז הוא עושה את הפשרה הנכונה בין האיד לסופר אגו. כל המחלות של האדם נובעות מזה שהאגו לא מספיק חזק ויציב ולא יודע לעשות פשרה נכונה בין האיד והסופר אגו. מה שמשפיעה על האגו הבוגר זה מה שקורה לאדם בשנים הראשונות של חייו, 6 השנים הראשונות הן החשובות ביותר, שם נוצר האגו.

האנרגיה הסקסואלית היא חזקה מאוד. זו הרמה האנרגטית החזקה והבסיסית ביותר. פרויד מדבר על שלבי ההתפתחות הפסיכו – סקסואלית של האדם, ועיקר החשיבות של התפתחות זו היא ב – 6 השנים הראשונות לחיים.

ששת השלבים של ההתפתחות הפסיכו – סקסואלית באדם:

בשנה הראשונה לחיים זה השלב האוראלי.

האנרגיה הסקסואלית בשנה הראשונה לחיים היא באזור האוראלי. אינסטנקטים בסיסיים שהאדם נולד איתם שהם יוצאים בתקופה זו מהכח לפועל. אורל = פה. הדחף לינוק זה האיד של התינוק. זהו הדחף הראשוני שלו. כל הבעיות בשלב זה קשורות לדחף בסיסי זה. כלפי חוץ לא יכול לקרות הרבה בשנה הזאת. אך זה מורכב יותר. במצב זה יכולות לקרות הרבה טראומות לתינוק, אילו טראומות שהבוגר לא זוכר אותן הן בלא מודע. זה חבוי עמוק בפנים. זה מבטא את עצמו בגיל המבוגר. בעיות יכלות להיות כמו:  המזון או הדחף האוראלי לא יסופק מספיק מהר. אוכל הוא סיפוק של אינסטינקט בסיסי. ישנן תקלות תמימות שלא מזדון, לא מהזנחה פושעת. אילו יכולות להיות תקלות של יום יום. האוכל לא בזמן. אין מספיק אוכל, האוכל קר מדי. האוכל חם מדי. יש יותר מדי אוכל והא נדחף בכח. כל הדברים הללו מכניסים את התינוק לסטרס , חרדה. כאשר המזון לא מגיע הוא יכול להרגיש דחייה, תסכול. אולי עונש שהוא לא מבין מאיזו סיבה. במקרה בו אין הזנחה פושעת הילד יחפש תחליף בסביבה הקרובה. אצבע , סמרטוט, מוצץ, כדי לספק את הדחף שלו. מחפש תחליף שיספק את הדחף באופן מישני. אובייקט חלופי. כך הוא מקטין את התסכול שלו. זהו מנגנון הגנה שנקרא "התקה" זהו מנגנון מאד חשוב. מנגנון זה מלווה את האדם לכל ימי חייו. הוא יהווה את מנגנון ההגנה החזק ביותר לארגז הכלים שלו כמבוגר. שם ניבנה הכלי של האגו כבוגר. אם בשלב הזה התינוק הצליח למצוא תחליף זה כלי חשוב בשבילו. שנה ראשונה – שלב האוראלי. בשלב זה התיעול הוא אוראלי, התינוק ישן יונק , אוכל . אין מושלם, יש תקלות, אם זה לא קיצוני (לא הזנחה קיצונית או אובר פרוטקשן) . התינוק מחפש אובייקט חליפי, תחליף ליניקה, לא באותה רמה אבל תחליף, מוצץ , שמיכה אצבע. בגיל מבוגר יותר זה נותן את היכולת לתיעול לכיוונים חליפיים חיוביים. מציאת  תחליף זה הפתרון הכי טוב, כי זה מלמד את הבוגר מציאת פתרונות אינסטקטיביים. יכולה להיות הכחשה, ללא חיפוש תחליף. אישיות אוראלית היא התנהגות בלי מציאת תחליפים. צורך בפינוק בלי מציאת פתרון, או אדם ללא צרכים דיכוי הצרכים שום דבר או אדם לא מעניין אותי. אילו שתי סטיות שנובאות מאותו מקור.

שנה שנייה – השלב האנאלי.

בהחלט יתכן שהאדם יישאר בקיבעון אוראלי כמו עישון או מציצה. אכילה אובססיבית, דיבור מרובה מאוד. כל אילו פיקציות אוראליות. זהו סיפוק הדחף האוראלי בגיל מבוגר. אדם כזה הוא אדם תלותי מאד. מפני שבפיקציה האוראלית הוא מצפה כל הזמן שיספקו את רצונותיו, שיטפלו בו. קיבעון אוראלי בלי תחליפים.אדם כזה צריך כל הזמן שיעשו בשבילו דברים. ללא קשר לכבוד עצמי רק כדי שיאהבו אותו, אפילו אם אהבה זו תלווה בהתעללות, הוא צריך כל הזמן שיאהבו אותו. מצד שני ישנו קיבעון אוראלי עם אגוצנטריות. הוא מקנא בכולם. הוא לא צריך אף אחד. מאותה בעיה נפתח מקום לשתי צורות התנהגות הכי קיצוניות ששתיהן הן פתולוגיות שנובעות מאותו מקום. הביטוי אם הגיל יכול להיות הפוך לחלוטין. מניעת תחליפים בגיל האוראלי זו פגיעה בתהליך ההתפתחות התקין, הכל לפי הגבולות הספציפיים. זה יכול במקרים קיצוניים שתינוק לא רוצה את האוכל רק את התחליף. במקום האוכל האמיתי הוא רוצה רק את התחליף. שנה שנייה לחיים – שלב אנאלי . בשנה הזאת הדחף הוא באזור האנאלי (פי הטבעת). אזור  זה מגורה אינסטינקטיבית מינית בגיל זה. זה האזור שמחפש את סיפוק הדחפים. כאן נכנסים ההורים והסביבה לתמונה. הם יוצרים בילד דרישות לסדר וניקיון, גמילה מצרכים. זה נוצר ע"י לחץ חברתי. התאפקות לשרותים. זה קורה באיום או בפיתוי (שוחד).התחלת תכתיבים בחינוך לסדר וניקיון. זו התחלת התפתחות הסופר אגו. הילד עוצר אם זה משתלם לו, ותוך כדי תהליך הוא מגלה את פי הטבעת שלו. ההורים מתגמלים אותו בשביל זה וכך הוא לומד לשלוט על שריר טבעתי זה. עבור העשייה שלו, וההנאה מזה הוא יכול להרויח. זה בזמן שלו בהדרגה להגמל מהצרכים. בשלבים. ילד שלא פתר את המאבק האוראלי לא בשל לשלב האנאלי, אין לא אפשרות להתקדם אם הוא לא עבר את השלב הקודם. בגלל התחלת דרישות יכולה להיות נסיגה , רגרסיה לשלב האוראלי. יכולה להיות חזרה לשם בלי יכולת  להתמודד עם השלב האנאלי. לכן ההורים צריכים להרגיש מה שקורה עם הילד. דרישות קשות מדי יפתחו סופר אגו חזק מול איד חלש (מדוכא), הילד רוצה כל הזמן  לרצות את ההורים, כדי למצוא חן. אם נוצר סופר אגו נינוח זה לא מדובר רק בצואה אלה בכל החיים. כל בעיה שמתקבעת בגיל הזה תיצור אישיות אנלית. זה יוצר בעיות של אדם עם כסף ( קמצנות חולנית בגיל מבוגר), קמצנות פתולוגית,  גם קמצנות ריגשית. קמצנות בכסף, ברכוש , ברגשות או פזרנות לא אחראית. אובססיה  של כפיתיות לסדר וניקיון. חוסר יכולת להסתגל לשום שינוי. יש הפרעה או אישיות אובססיבית קמפולסיבית. גם מזוכיזם או סדיזם זה חלק מאותה בעיה. שבירת כל המוסכמות בלי סופר אגו. אילו טיפוסי אישיות שנשארים כאישיות אנלית. בעיה זו חוסר איזון באגו, יש חוסר או עודף של סופר אגו מול האיד, וזה גורם לחוסר יציבות של האגו. זה יכול להיות אגו פרברטי (קיצוני, סוטה) יכול ליצור אישיות אובססיבית קומפלסיבית  שמחפשת פתרון. או הפרעה אובססיבית קומפלסיבית "אני בסדר כל האחרים לא בסדר".

בשנים 3 עד 6 ישנו השלב הפאלי.

פאלוס = איבר מין זכרי. האנרגיה מתועלת לאזור אברי המין.  צריך להפריד בין  הבן לבת (בהבנת התהליכים) כי יש שינוי בהתנהגיות ביניהם. בן – לגביו פרויד לקח דימוי מהמיתולוגיה היוונית. הילד בגיל הזה מרגיש את האנרגיה המינית ומזהה הבדל בין זכר ונקבה, הוא מפתח תסביך אדיפלי. אדיפוס – לפי המיתולוגיה היוונית נולד , ולהוריו ניתנה נבואה שהוא ירצח את אביו ויבעל את אימו ואחותו. ההורים מסרו אותו לגדול רחוק מהמשפחה כדי שהנבואה לא תתממש. בסוף שלו ביודעין הוא הרג את אביו ושכב עם אימו. כל ילד  זכר בגיל הזה חווה את החויה הזאת. קודם הוא מגלה את איבר המין שלו. בת המין השני הנמצאת בחייו היא אימו, הוא מפתח כמיהה מינית לאימו. אהבה ללא פשרות , אהבת גבר לאישה, הוא רוצה שהיא תהייה רק שלו. האב מפריע ביניהם. הילד מרגיש מוזנח ע"י אימו וזועם על אביו. הוא נילחם למקום במשפחה מול אביו. הילד צריך לפתור את התסביך הזה כדי להתפתח טוב. קומפלקס בין אהבה לאם ושינאה לאב, זה התסביך האדיפלי, הרצון להרוג את האב כדי להוציא אותו מהתמונה. כאשר ילד לא התמודד נכון במצב זה יכול להיות לו דחף לרצח המופנה כלפי אנשים אחרים. הילד  מגיע למצב של חרדת סירוס. זה בגיל מבוגר יכול להפוך גבר לנשי בגלל ירידת ההורמון טטסטרון, בילד זה יכול להיות גם חרדה מאובדן איבר המין. איבר המין אצלו זה סימבול. הילד שמתמודד עם הבעיה בדרך נכונה מתחיל לחקות את אביו. המאבק לסלק את האב ולכבוש את האם, מתחיל להיות ברור כשהוא מבין שלא יוכל לנצח את האב. במקרים שהאב מפנה לו את המקום להיות רק עם האם הילד לא  גומר עם השלב האדיפלי, או במקרים כאשר האב קיצוני מדי במלחמה עם הילד , הילד לא מצליח לחקות את האב ושוב השיעור לא נילמד. הילד בתהליך בריא מתחיל לחקות את אביו בהליכה, בלבוש, באכילה, הוא מחקה את האב כדי למשוך את האם. זהו הפיתרון הנכון לתסביך הפאלי. זה מוריד את חרדת הסירוס של הילד. כל התהליכים הללו יהיו בתת מודע של הבוגר. כאשר התהליך לא עבר נכון זה יכול להיות אדם שמורד כל הזמן במוסכמות, כל מה שהוא רצה לעשות לאבא שלו ולא הצליח הוא עושה לאנשים אחרים. אין לו הסתגלות חברתית. בת – גם היא לפי הפסיכואנליזה הקלסית סובלת מתסביך דומה, מקביל (לפי הפסיכואנליזה המודרנית תסביך זה בבנות יותר מעודן). זה ניקרא תסביך אלקטרה – " קינאת הפין " שינאת האם, לילדה יש קינאה בפין. היא מפתחת תשוקות מיניות כלפי האב. אותו תהליך כמו לבן. מנגנוני התרבות גורמים לילדים להבנת מבנה המשפחה, כל החוויות הללו נשארות בלא מודא. זו הבשלה ובגרות שמצויה ברמת הלא מודע.

  • גילים 5- 6 עד 11 זהו שלב החביון. כמעט לו קורה בו כלום מבחינת ההתפתחות הסקסואלית. הילדים עסוקים אם בני מינם בנים לחוד ובנות לחוד. אין מאבקי זכר ונקבה.
  • שלב גניטלי – המטרה והמשמעות הסופית היא לבנות אישיות גניטלית. אישיות עם בגרות של האנרגיה המינית. בעיקר עליה של האנרגיה המינית באזור הגניטלי. העוצמה של האנרגיה המינית עולה. ילד שפתר בדרך חיובית את כל הקונפליקטים שלפני כן יכול להשתמש במנגנוני ההגנה החיוביים שרכש על מנת להתמודד עם היכולת לספק לעצמו את הדחפים המיניים ללא רגשות אשמה. בגיל ההתבגרות יש להשתמש בכל מנגנוני ההגנה שנרכשו בשלבים הקודמים.זהו בנק כלים טוב שנותן אישיות גניטלית בריאה. כל חוסר בילדות המוקדמת יצור בעיה ליצור אישיות גניטלית בריאה. אי אפשר להתכחש לדחפים בשלבים הגניטליים. האישיות הבוגרת היא אישיות גניטלית עם מנגנוני הגנה טובים.  אגו גניטלי יודע לספק ומבין מה אסור. יכול לקחת דברים אסורים ולעדן אותם. יכול לעשות פשרות. אגו יציב וחזק עם הפשרות הנכונות בחיים. אגו סתגלני יש לו איזון בין הסופר אגו והאיד. באגו חלש ולא יציב זה יתן תופעות אופייניות קשות או בעיות נפש קשות, דיכאונות , חרדות (נירוזות לפי פרויד) אי יכולת להביע תחושות והביטוי הגופני שלהם. או מצב של פסיכוזה – מציאות מדומה, מציאות לא נכונה, זה נוצר ממנגנוני הגנה שליליים. יותר קל להתמודד בבריחה מהמציאות, לדוגמא סכיזופרניה יכולה להתפתח מזה. מציאות מדומה בצורת פסיכוזה או נוירוזה.
  • בגרות סקסואלית.

מנגנוני הגנה:

מה קורה ברכישת מנגנוני הגנה ? מנגנון הגנה זו אסטרטגיה וטקטיקה בה משתמש האגו על מנת להגן אל עצמו המקונפליקטים העומדים לפניו כל הזמן. בין הדחפים האסורים לקודים המוסריים עלולים ליצר חרדה. מנגנוני ההגנה הם ניסיון  פסיכולוגי לא מודע להתמודדות. האדם אינו מבין או מודע מדוע הוא משתמש בהם . הוא אינו מזהה ומכיר את הסיבות העמוקות שגורמות לו לאותה התנהגות הגנתית כל כך. לא רק שאתה לא מבין למה אתה משתמש בהם, אתה אפילו לא יודע שאתה עושה זאת.

מנגנוני הגנה נפוצים והבסיסיים.

מנגנון הגנה ראשון הוא הדחקה והתנגדות – הכל בלא מודע. הדחקה הוא מנגנון בסיסי שחייבים להשתמש בו, הוא נלמד מגיל צעיר מאוד.הוא לוקח את כל הדחפים שלא השגנו ואנו מתוסכלים בגללם (הם בלא מודע). זו הדחקה של המצב באופן לא מודע. מנגנון חשוב כי הוא מונע עליית תסביכים למודע ואיום עליו. אפשר כל מצב של  אי נוחות  להוריד להדחקה. כמו זבל שלא רוצים לזכור. הפסיכואנליזה  אומרת שצריך לחזור לגיל שבו נפגעו מנגנוני ההגנה ושם צריך ללמוד אותם מחדש. הרבה פעמים ההדחקה לא עוזרת . כל המנגנונים הבאים רוצים לעזור להדחקה להתקיים. כל המנגנונים האחרים באים לעזור להדחקה בדרך טובה או לא טובה. דרך שלילית היא להכחיש את קיום הבעייה. הדחקה תהיה העברת דחפים , משאלות, זיכרונות לא מקובלים על הלא מודע. מנסים למנוע מכל מיני דחפים לא מקובלים, אסורים, בעיתיים, לעלות למודע. במיקרים רבים פעולת הדחקה   פשוטה ולא מספיקה. משום שלמרות הרצון הטוב להדחיק את הטראומה היא עולה וצפה וגורמת לתחושות אשמה. לפיכך יש הדחקה ראשונית והדחקה שניונית. בהדחקה ראשונית אנו מנסים להרחיק כל תוכן  נפשי שיכול לעורר חרדה. בהדחקה שניונית מנסים להדחיק כל דבר שיכול להזכיר טראומה. הכל בלא מודע. במקרים רבים ההדחקה אינה מסיעת, ומסיבות רבות התכנים יכולים להתפרץ. אז ניכנס לפעולה מנגנון ההתנגדות שהוא מנגנון שמטרתו להתמודד עם תכנים הלא מודעים בצורה לכאורה מודעת. זה כלי של המטפל כדי להגיע להדחקה של המטופל. לדוגמא בטיפול בפחד ממים ורצון לפתור זאת. יש ניסיון להבין את הסיבה, והמטופל מגלה חוסר רצון לדבר, שינוי נושא, בריחה למקום אחר, לא חשוב איך יש שם התנגדות זאת אומרת שהמטפל הגיע למקום חשוב. ההתנגדות מראה בעייה בלא מודע אותה מציגים החוצה . זה יכול להראות את המקום בו נוצרה הבעיה. התנגדות הוא מנגנון הגנה לא הדחקה.

 סקירת מנגנוני הגנה בסיסיים:

  1. הדחקה – מנגנון הגנה בסיסי, לפעמים הוא לא מספיק חזק, אז הדחפים יוצאים מכלל שליטה.
  2. התנגדות –  מעבר של נושא, בריחה למקום אחר.
  3. השלכה – המטרה של מנגנוני ההגנה היא לשמור את הדחפים בלא מודע . זה לא פשוט, התכנים מאימים לפרוץ . ישנן טכניקות של מנגנוני הגנה  חיוביות או שליליות . שתי הטכניקות הראשונות הן חיוביות, הטכניקות האחרות עוזרות להן אך ברובן הן שליליות. יש בעיות שצצות בעקבות מנגנוני ההגנה הללו. אדם שחושף דחפי מין חזקים, זה מאיים כל הזמן. אפשר להשתמש בהשלכה כדי לשנות זאת. הוא ישליך מעשים או מחשבות בנושא לאדם אחר. הוא יגיד זאת על מישהו אחר. כל זה בא מהלא מודע, כי האדם במודע לא יודע על הבעיה שלו. השלכה היא העברה של כל אותם דחפים ומשאלות אסורות מהלא מודע (שמאימות על האדם) על אדם אחר. זה יועבר אפילו כשאין לזה כל בסיס. האדם הופך לרגיש למעשיו של האחר כי הוא  לא רגיש לעצמו.
  4. תגובת היפוך או תצורת תגובה  – היא תגובה הנלוות למנגנון הגנה נוסף. התגובה היא בהיפוך. לדוגמא: אדם אומר , מי שמתנהג כך הוא אדם מלוכלך, כל זה כדי להסביר את הבעייתיות שלו עם הסבר הגיוני. הוא מביע דעה פנאטית קיצונית שתשאיר רושם שלכאורה זו העמדה שלו. לפי פרויד הוא מסתיר דעה הפוכה לחלוטין.
  5. רציונליזציה – מנגנון שעובד עם מנגנונים אחרים. הצדקה של המניעים להתנהגות הבעייתית של האדם ע"י חיפוש סיבות הגיוניות לכאורה. זה יוצא  מהלא מודע. לחפש צידוק לכאורה הגיוני כדי להצדיק התנהגות לא מקובלת.
  6. קיבעונות (פיקסציה) או ריגרסיות – בגלל בעיות בהתפתחות של האישיות הפסיכו-סקסואלית של האדם.  ילד שהוא מאויים  בהתנהגות שהוא לא בשל לה פותר ומספק את דחפיו בזה שהוא שוקע בקיבעונות (פיקסציות) של כל אחת משלבי התפתחותו או שהוא עושה רגרסיה לשלב הקודם.
  7. הזדהות – מנגנון מורכב להבנה. זהו מנגנון בו האדם או הילד יזדהה עם אחד מהוריו. במבוגר ההזדהות יכולה להתרחש ע"י כך שהאדם  מייחס לעצמו במודע או שלא במודע את המאפיינים של אדם או קבוצה אחרת. זוהי השלכה הפוכה מהסביבה עלי. כל זה מאיום פנימי של אותו אדם. (אלוויס).
  8. המרה – המרה של בעיה נפשית וגופנית (לפיזי של הגוף). לחץ נפשי שגורם לבעיה מסוימת בגוף. הפרעות של המרה הן דבר נפוץ מאוד. העברת קונפליקט נפשי לא מודע לסימפטום פיזי. לדוגמא: אדם שחווה מכות או מאויים במכות מצד אביו וראה לאורך חייו הרבה פעמים את היד מורמת כלפיו , יכול לפתח רגרסיה, וכמבוגר יש לו בעיה בכתף , על אף שכל הבדיקות לא מראות זאת, האדם סובל מכאב קשה בכתף מסיבה נפשית. זו אבחנה לא פשוטה.
  9. הכחשה – זו התעלמות מוחלטת. אמונה שלמה בזה. הכחשה של דברים שיכולים לעורר דברים עמוקים שהאדם לא מוכן להודות בהם. התעלמות מכל תפיסה של המידע שיגיע למודע כי זה יכול לגרום לחרדה. התכחשות למחשבות, רגשות, למשאלות לב, לסיפוקים, לריגושים, האדם כופר בדברים כי הוא  לא צריך אותם. זה מנגנון הגנה שללי ביותר וקיצוני ביותר.
  10. שלילה – מנגנון נוסף שמשתמשים בו הוא שלילה, בדרך כלל בצורה אגרסיבית. היא מתרחשת אצל  אדם  הטוען בכל תוקף שדבר מסוים אינו נכון. השלילה היא קיצונית ללא קשר למקרה.
  11. בידוד- מנגנון מסובך יותר. זהו סוג של אדישות לנושא. הוא מתרחש כאשר נעשית אבחנה בין ההיבט הקוגנטיבי של הדחף לבין ההיבט הרגשי שלו. (מדובר בדחף שלא מקובל). דוגמא: בידוד הרגש ואמירה אני אדיש (זה לא מעניין אותי). בפסיכואנליזה מנגנון הבידוד פועל באופן לא מודע ומנתק בין הקשרים המודעים שיש לפעולה מסויימת לבין המודע המקורי שלהם בזיכרון. מנתק את הנושא מהאדם עצמו. החוויה לא נשארת אלא נפרדת מהגשר שהיה מחובר לה אל המקור. בדרך של אדישות וחוסר התייחסות לעניין.  יונג מדבר על זה. הוא מדבר על הלא מודע הקולקטיבי שעובד עם צורות וזהו דבר שמתכחשים לו בבידוד.
  12. התרה-  UNDOING – הסוואה . מצב בו האדם בלא מודע הוא חוטא ובמודע הוא פועל בכיוון ההפוך. דוגמא: אדם שמרגיש בתת מודע שהוא בוגד, ובמודע הוא מתחנף ועושה הכל כדי להראות שהוא נאמן. מנגנון זה מפעיל רגשות אשם תחתונים, התחנפות, שמקומם בא מהלא מודע. כל אלו הם רגשות הסוואה בפני הרגשות האמיתיים של האדם. לדוגמא: רגישות יתר לילדים יכולה להסתיר הזנחה פנימית או רצון של האם למות, מכאן רגשות האשמה של האם על הזנחת ילדיה. זהו ביצוע של מעשה עם מטרה לא מודעת על מנת להימנע ממשאלה או מעשה אסור. זהו חיפוי ופיצוי עליו.
  13. פשרה- סטרס שלא יודעים איך להתמודד איתו ועושים משהו אחר שהאנרגיה עוברת אליו. דוגמא: אדם נכנס למקום מפחיד ושורק, הריכוז הוא בשריקה כדי לנתב את הפחד. התנהגות שלכאורה אין לה קשר לתכנים מודחקים אך מטרתה היא להעביר את האנרגיה הבעייתית ולפרוק אותה.
  14. התקה – DISPLACEMENT  – העברת דחפים שהם כלפי אובייקט אסור אל אובייקטים חלופיים מותרים, לדוגמא, לקחת רגש שלילי ואלים ולהפנות אותו לספורט.
  15. עידון- SUBLIMATION – זהו מנגנון הגנה שנולד מתוך המגנון התקה. לקחת דחף אסור ולעדן אותו ולהפכו לדבר מקובל בדרך כלל בעל ערך חברתי גבוה. זהו מנגנון מאד דומה להתקה ושניהם העידון וההתקה הם מנגננונים חיוביים חזקים ביותר.

יש לנו את המנגנון הראשון והשני שהם מנגנונים חיוביים, מהמנגנון השלישי ועד המנגנון ה-13 כולל, הם מנגנונים שליליים ואנו חוזרים למנגנונים 14. 15. שהם מנגנונים חיוביים חזקים.

בכל הרמות השונות של מנגנוני ההגנה ישנן תבניות גופניות משמעותיות, לפעמים ללא קשר הגיוני לכאורה שיוצרות בעיות גופניות מבניות או מחלות שונות. בעבודה של דמיון מודרך בעזרת טכניקת המסע  אנו פונים אל רמת הלא מודע ומבקשים ממנה את ההקשרים האישיים שלה אל הבעייה ואל מנגנון ההגנה שאותו הבעייה יצרה. כאשר המנגנון צף ועולה בעזרת כלי עבודה שונים, אנו יוצרים שינוי בעזרת דמיון מודרך לתבניות של הגורם הבסיסי אשר יצר את מנגנון ההגנה. כאשר השינוי נוצר ובעזרת הוספת כלים ויכולות נפשיות שלא היו ביידי המטופל במקום שבו נוצרה הבעייה. יחד עם המטופל מאפשרים צמיחה פנימית וגדילה מאותה הנקודה ביחד עם כלי העבודה החדשים שהוקנו לו, מצב זה מאפשר "לאני הבוגר" להכיל בתוכו את הצמחיה עם היכולות שהיו חסרות לו וזאת על מנת לאפשר לו צמיחה בריאה. דבר זה גורם לשינוי הזיכרון ומתוך כך לריפוי ספונטני בחוויה וכן ברמת התא הבודד אשר הכיל את חווית הקושי הבסיסית ומנגנון ההגנה שהנפש יצרה בנקודה זו (במקים רבים בצורת מחלה פיזית).

במושגי היסוד שנוסחו בפסיכואנליזה של פרויד משתמשים בפסיכולוגיה כמושגי יסוד כללים שלא קשורים רק לפסיכואנליזה.

השנים הראשונות לחיים משפיעות מאד על עיצוב אישיותו של האדם הבוגר. בניית האגו מתקיימת בשלבים 1, 2, 3, . הרבה תקלות יכולות להיות בדרך ומכך יש רכישה של מנגנונים לא נכונים. משמעו אגו לא חזק עם קיבעונות ורגרסיות. הדרך של איך מטפלים בכך היא הבעיתיות של התיאוריה הפסיכו אנליטית, ולכן העבודה עם תיאוריה זו איננה מקובלת כיום. כאשר אדם מבוגר שהוא עם בעיות מסויימות בא לטיפול כדי לבנות מחדש את האגו ולתקן מנגנוני הגנה שגויים, על המטפל למצוא את המקור לבעיות,  איך הן נגרמו , ולהעביר את המטופל את התהליך מחדש כדי לתקן את השגיאות בנקודות המקוריות שלהן. בפסיכותראפיה פסיכואנליטית צריך לחוות כמה שיותר סיפוק דחפים עם כמה שפחות רגשות אשם. צריך לחוות במהלך הטיפול את כל השגיאות ההתפתחותיות ולחוות אותם שוב בדרך חיובית. זה תהליך ארוך מייגע וקשה, כדי לחוות את תחילת החיים מחדש כשהמטפל מהווה את האנשים שסביבך. כל זאת כדי למצוא את הבעייתיות שנוצרה בילדות ולטפל בה במקומה המקורי. מטרת הטיפול הפסיכואנליטי לגלות את הגורמים החבוים בתת המודע של המטופל ולאפשר לו להתגבר עלייהם בדרכים בונות יותר. המטרה היא לעזור לאדם לחוות כמה שיותר סיפוק של דחפים וכמה שפחות רגשות אשם, זו התפתחות אופטימלית. לקחת את כל הדחפים הלא מודעים ולהעלות אותם למודעות. הטיפול הקלסי הוא כמו בסרטים, האדם שוכב על ספת טיפולים כשהמבט שלו לא במטפל כדי שהוא לא יתרכז במטפל אלא בחוויית הטיפול.

העקרונות הם אלו:

השלבים הראשונים של הטפול הפסיכואנליסטי, המטופל מעלה אסוציאציות חופשיות. המטפל צריך לעודד את מטופל לזרוק דברים החוצה שלא היה אומר אותם באופן רגיל. ישנם אסוציאציות של דברים שאדם לא מעלה אותם במצב רגיל. המטפל צריך להביא את המטופל להרגיש בנוח בזמן השיחה כדי להעלות את האסוציאציות הללו. יש חוזה טיפול בין המטפל למטופל. החוזה כולל את שיטת העבודה של הטיפול , אורך המפגשים. טפול כזה יכול לקחת מספר שנים. מתחילים עם פיתוח אסוציאציות בכל נושא שבעולם. משם בשלב מאוחר יותר עוברים לנדודי אסוציאציות וכך מגיעים אל התת מודע. הטיפול מאוד מדויק עם זמן התחלה וסיום מדויקים. בחלק מהזמן מדברים אל אסוציאציות חופשיות, ברמת המודע, עד לרגע של זיהוי של התנגדות אצל המטופל. מתחילים לדבר על נושא מסוים והמטופל בדרך אלגנטית משנה נושא או מעלה משהו אחר. הוא אומר משפט כמו זה לא חשוב, או שהוא רומז שהטיפול ניגמר והוא ממהר. זה רמז המכוון לנקודה הנכונה. אין למטופל בדרך כלל הסבר כלשהו להתנגדות. זהו רמז שכאן יש נקודה בעיתית. הכל היה בשליטה עד לרגע שהמטופל החליק בין ההגנות ודיבר על משהו  שהיה סגור בתת המודע או בלא מודע. הרמז הראשון הוא ההתחמקות מן הנושא , שינוי הנושא, שם מתחיל הטיפול. לאחר שיש זיהוי של התנגדות ע"י המטפל . במקרים מסוימים זה נעשה דרך פירוש חלומות או היפנוזה, כדי להגיע לתכנים מודחקים.  לאחר הזיהוי וההתנגדות של המטופל מתבצעת העברה. התהליך שיקרה הוא שהמטופל יעביר את רגשותיו המודחקים עוד מהילדות אל המטפל. המטפל הופך להיות שק האיגרוף של המטופל, הוא מיצג את הוריו ואת הסובבים אותו בילדותו. הוא מעביר דרך המטפל את כל החוויות המודחקות כדי לעבור את הסיטואציות שמפריעות לו לפתור את הבעיתיות בחייו. לפתור אותן אחרת.

תובנות קוגנטיביות – לפתור את המצבים השונים כאשר המטפל הוא הדמות להעברה של המצבים הללו, דרכו המטופל עובר אותם. זהו תהליך קשה ומייגע שלוקח לפעמים שנים. הוא דורש מהמטופל התמדה. צריך להיות שיתוף פעולה בין המטפל למטופל.  הבעיה היא במטופלים שאין להם הבנה שיש להם בעיה.

שינה, חלומות והיפנוזה.

שינה, זהו נושא גדול ומעניין. מה הכוונה במילה שינה. תאור השינה והמשמעות שלה. שינה היא שינוי ברמת התודעה, יש להבין שהתודעה נעה בין שתי קצוות שונים

א. רמת התודעה הנמוכה ביותר שיש, שהיא קיצוניות פתולוגית.

ב. רמת תודעה והכרה גבוהה ביותר בצורה קיצונית.

מצבי תודעה והכרה השונים:

  1. מניה – MANIA – שינה מועטת, זה מצב קיצוני , פתולוגי של רמת ההכרה ומודעות גבוהות במיוחד. במצב זה יש עירנות מוגזמת וקיצונית. יש יותר מדי מצב רוח טוב. זו הפרעה של מצב הרוח.  במצב של התקף, האדם הופך להיות לבלתי ניסבל. הוא משתלט על כל נושאי השיחה, כל דבר קטן מושך את תשומת ליבו ומפריע לו, לא נותן לאחרים לדבר, הוא עצבני, חסר סבלנות, כל זה בגלל אופוריה דרמטית, הוא לו נזקק לשינה בזמן ההתקף. הוא חושב שהוא כל יכול עד מחשבות שווא (דלוזיות). במצב זה הוא יכול לסכן את עצמו ואת האחרים ואז הוא זקוק לאישפוז, תמיד יגיע הדיכאון אחרי.
  2. מצב  פחות קיצוני הוא היפו מניה HYPO  MANIA  – ההבדל ביניהן הוא במשך הזמן והקיצוניות של התופעה,
    זהו מצב שאינו מצריך אשפוז.
  3. מצב של עירנות גבוהה –  HIGHLY  ALERT.
  4. מצב עירנות – ALERT.
  5. רגיעה – RELAXAD – נסיון לא לחשוב או לחשוב ברגיעה.
  6. בין רגיעה לשינה ישנו שלב ביניים, TRANSITION STATE PHASE
  7. שינה קלה MILDSHEP .
  8. שינה בינונית MODARATE
  9. שינה עמוקה DEEP.
  10. קומה – חוסר הכרה- COMA- במצב זה רפלקסים פרימיטביים מגיבים, אין תגובה לגרויים קוגניטיביים.
  11. חוסר הכרה עמוק – DEEP  COMA – במצב חוסר הכרה עמוק שום דבר לא מגיב.
  12. מוות.

זוהי סקאלה של מצבי מודעות והכרה שונים.

מידת רמת  ההכרה היא בעיתית . אנו נעזרים בבדיקת E.E.G  , שהיא בדיקה שעושה רישום חשמלי של גלי המוח כדי לדעת מהי רמת השינה או ההכרה של האדם. המילהE.E.G משמעה כשם המכשיר, אלקטרו-אנציפלו -גרפיה. מכשיר זה הוא המדד האוביקטיבי היחיד שקיים בידי הרפואה כדי לבחון את מצב ההכרה של האדם. הוא רושם את הגלים החשמליים של המוח. הם נימדדים לפי התדירות שלהם.
שלבי הכניסה לשינה, שלב השינה ושלב הערות, לכל אחד מהם  ישנם גלים אופיניים ב – E.E.G.

גלי אלפא – הם בתדירות של 8 – 12 הרץ, ואילו  גלים שהם לפני הכניסה לשינה. אילו הגלים של מדיטציה. אילו הגלים בזמן היפנוזה.

גלי  בטא – 13 – 30 הרץ, אילו גלי דריכות ועירנות.  עירנות מוגברת.

גלי – דלתא – 2 – 4 הרץ, גלים במהלך שינה.

גלי תטא – 5 – 7 הרץ , בשלבים שונים במהלך השינה.

התדירות של הגלים נמדדת לפי קנה המידה הוא בינלאומי. 1  Hz  = גל הרץ בשניה,

הבנת מצבי השינה השונים. מערכת העצבים והמוח הם הקובעים את מצב ודרגת השינה שאדם נמצא בה. כדי להבין אותה צריך להבין את המערכת במוח שקובעת את מהלך השינה. מערכת סיבי העצב הם אלו שקובעים את הדרגות השונות של שינה וערות. הנוירופסיכולוגים קוראים למערכת זו המערכת הרטיקולרית. מערכת של סיבי עצב בעלי מסילות עולות ויורדות במרכז המוח וכל חלקי המוח, ונמצא שהם אלו שקובעים את דרגת השינה והערות.

מה משפיע על המערכת הזו:

  1. גירויים סנסוריים – אור, רעש, טמפרטורה. המערכת לא תיתן שינה כאשר גורמים אלו מופרעים.
  2. גורמים קוגנטיביים – רצונות וצרכים של האדם.
  3. גורמים הורמונליים מטבוליים – לדוגמא, הפרשת הורמון מלטונין גורם שינה, סוכר מעורר.

אלו הם  שלושת הגורמים שישפיעו על השינה. בשטח רואים תוצאה משולבת של שלושת הגירויים הללו.

שינה ושלביה.

את שלבי השינה ניתן לחלק לחמישה חלקים:

  1. שלב I
  2. שלב II
  3. שלב III
  4. שלב VI
  5. שלב REM

מתברר שלשינה יש מחזוריות וחוקיות. בדרך כלל יש השערה שבכל כניסה לשינה יש כעשרים דקות של גלי אלפא (גלי אלפא – מצב בין שינה לערות) במצבים של קושי בהרדמות יש הארכה של מצב גלי אלפא. מצב של נימנום קל שהוא מצב שינה שלב Iואחריו באים שינה במצב II

עד III שהיא שינה קלה עד בינונית, ניתן לראות במצב זה גלי תטא וגלי דלתא שהם גלי מוח במצבי שינה קלה עד בינונית, במצב III נראה יותר גלי תטא.  בשלב VI  אנו רואים שינה עמוקה יותר ורוב הזמן היא תאופיין בגלי דלתא, ניתן לבדוק ב- E.E.G  לפי גלי המוח באיזה מצב האדם נמצא. כל ארבעת השלבים הללו נקראים שנת S , בעברית השינה השקטה, קוראים לזמן הזה גם שינת ה- NON- REM. לאחר מכן מגיעה שלב ה- REMשהוא שלב השינה האקטיבית, הפרדוקסאלית או שנת ה- D . ניתן להתרשם בשינת ה- Dמתנועת גלגלי העיניים המהירות. מתברר שהיא מופיעה במחזוריות ויש קצב אופייני להופעתה. בדרך כלל היא מופיעה אחרי שלבים III ן- IIII של שינה עמוקה ויכולה לארוך בין מספר דקות עד חצי שעה. לאחר סיומה האדם חוזר שוב לשלב III ו- VI . בזמן ממוצע של 7 שעות שינה היא מופיעה בין כל שעה לבין שעה וחצי. כאשר מתקדמים לשלבים הסופיים של השינה התדירות של הופעת שנת ה-REM הולכת וגוברת והיא מופיעה הרבה יותר לקראת הבוקר. רוב החלימה נעשית בשלב ה-REM .

התופעה נקראת גם שינה פרדוקסאלית כי בבדיקת E.E.G ישנם גלים כמו של עירות למרות שלא מדובר בעירות אלה בשינה. יש מעט מאד חלימה שלא בשלב ה-REM . מתברר ששנת

ה REM – היא השינה החיונית ביותר לתחזוקת המוח. איך התגלה הדבר. אחד הניסויים ששפך הכי הרבה אור על הדבר היה, קבוצת נבדקים היו במתקן בדיקה במשך שבוע שלם, נעשה מעקב על מהלך היום שלהם, הם היו מחוברים ל- E.E.G  כל הזמן . בכל פעם שהלכו לישון וב- E.E.G הופיעו גלי מוח שאופיינו לשנת ה- REM העירו אותם. לאדם בריא יהיו לאורך הלילה בין 4 עד 6 כניסות לשנת REM . אדם שבלילה הראשון נמנעה ממנו שנת ה- REM בלילה השני ניסה להיכנס לשנת REM 12 פעמים. כבר אחרי חוסר של לילה אחד הוא ניסה לפצות את המוח.

בלילה האחרון אחרי שבוע של נסיון האדם ניסה להכנס למצב REM 24 פעמים במשך הלילה.

השינה במצבים האחרים לא הופרעה. האנשים התאפיינו בעצבנות גדולה, חוסר ריכוז וחרדה דיכאון, עלייה ואו ירידה במשקל. אנשים אחרים בניסוי שהעירו אותם אותו מספר פעמים ללא קשר לשנת ה-REM לא נכנסו למצב זה.

אדם אשר באופן קבוע ישן ביום יכנס גם ביום לשנת REM אך זה יוריד מכמות שנת ה-REM   שלו בלילה. עקרונית אפשר במצבי חסר גם בניקור להגיע לשנת REM קצרה. כי ה-REM תלוי בהפרשות הורמונליות, בדברים שקשורים למטבוליזים וטמפרטורת הגוף. בזמן שנת ה- REM יש גיבוי ועיבוד אינפורמציה. יש אנשים בודדים שדרושה להם שנתREM קצרה יותר, זה יוצא דופן. בשינה של פחות מחמש שעות יש מחסור שנת REM .

בשנת REM גלי ה- E.E.G דומים לגלי ערות. לכן התעוררות משנת REM  היא לערנות מוחלטת, זו התעוררות נינוחה ורגועה כי מבחינה מוחית אין טראומה גדולה, ממצב של ערנות מוחית לערנות בפועל, הגלישה לערות היא קלה יותר מאשר מכל אחד ממצבי השינה האחרים. בזמן ה- REM  ישנה פעילות ענפה במוח והיא משפיעה על פעילות כלי הדם בכל הגוף.  אצל גברים זה יכול להתאפיין בזיקפה בזמן שנת ה- REM   . שינה טובה ומספקת תהייה כאשר היתה מספיק שנת REM היום יהיה עם מצב רוח טוב יותר ופחות נרגנות, יש ביום כזה ריתמוס ביולוגי יציב של האדם. יכול להיות שאדם יקום בבקר בתחושה שהוא מרוסק כי הוא התעורר משינה שהיא לא שנת REM או בגלל נחירות או דברים דומים קשה היה לו להיכנס למצב REM של זמן מספיק. ישנה מחלה הנקראת נרקולפסיה זו מחלה שבה אנשים נכנסים למצב REM מערות מוחלטת בכל אחת משעות היום ללא אזהרה. שנת ה- REM היא שינה חיונית בה המוח משחזר אירועים מבצע עיבוד תיקון ובנייה של מרכיבים חלבוניים במוח. מניעה של שנת ה-REM או ירידה בכמות שלה תגרום לפגיעה משמעותית בכישורים הנוירופסיכולוגיים של  האדם. ממחקרים רבים נלמד כי שינה של 6 שעות היא המינימום הנדרש בממוצע כדי להשיג כמות שנת REMמספיקה. בזמן ה- REM מלבד חלומות מתרחשים גם שינויים וזו-מוטוריים בגוף דבר המתבטא אצל גברים גם בצורת זיקפה.מתברר שיקיצה משנת ה-REM היא אידיאלית ותמיד טובה יותר מיקיצה משנת ה-  NON- REM .  היא מאפשרת גלישה מבחינה חשמלית נוחה יותר יותר לשלב הערות. כמות שנת ה- REM  הנחוצה שונה מאדם לאדם, הממוצע של רוב בני האדם הוא בין 7 ל- 8 שעות. יש מחזוריות בהופעת ה- REM ואחריו יש ירידה למצבי השינה האחרים. ה- REM מהווה מנגנון הגנה מוחי ומשפר את מצב החלבונים במוח וכן אחראי על הפרשת הורמון הגדילה בשינה. ה- DNA וה- RNA משתפר במוח בזמן השינה ובמיוחד בשנת ה-REM . מתברר שרוב האנשים מדווחים על חלומות בזמן השינה . למה חולמים ? מה משמעות ופרשנות החלומות ? איך זוכרים ולמה לא זוכרים חלומות ?, כולם חולמים. לא זוכרים כי לא מתעוררים בזמן החלום. הזכרון מוגבל מבחינת זכירת חלומות. בהתעוררות מתוך חלום זוכרים המון, הכל נשכח מהר מאד כי זכרון חלום הוא מוגבל, אנשים שיש להם בעיה בלזכור חלומות צריכים לכתוב אותם מיד כשמתעוררים לפני שקמים מהמיטה כי הפעולה הראשונה שתיעשה אפילו הליכה לשירותים תגרום לאובדן זיכרון החלום. יש תיאוריות שונות לגבי  חלומות. התיאוריות שבהן נדבר כי הן תיאוריות מדעיות הן תאוריות החלום לפי פרויד יונג והגשלטאלט.

חלומות כללי.

הבנה של רמות השינה, הכרה, מהלך השינה, משמעויות, מחזוריות, מאפיינים ריתמוס, הפרעות שינה, רצון וצורך להוסיף שנת REM. בתוך השינה יש רושם ממאפיין יחודי ואלו החלומות . נעשה נסיון להבין ולהגדיר מהם חלומות, מאפיינים כלליים לכל החלומות. מספר גישות מקובלות לחלומות, אישיות, תיאוריה, מאוחר יותר תיאוריות מודרניות.

חלומות לפי היהדות- נושאים ורעיונות לגבי חלומות פרושים לאורך כל התנ"ך וקשורים לרוח התקופה, ההתגשמות וההוויה היומיומית. רגשות שבערות היו מתיחסים אליהם בדרך אחת, בשינה ובחלום ההתיחסות תהיה שונה.

רש"י התייחס לחלומות כהתגשמות של החוויה של היומיום.

גישה אחרת אל החלום מדברת עליו כאחד חלקי שישים מהנבואה, החלום הוא סוג של נבואה.

מכאן שאפשר לנבא לפי החלום את העתיד, גם הרמב"ם דיבר על זאת.

צריך לפרש חלום כי בחלום יש רמז. כך זה בחלומות כל הנביאים. רק משה רבנו חלם חלומות מפורשים.

גישה שלישית לחלום ביהדות נקראת חלום מלאך. אדם רואה סמלים מהטבע שמאפיינים את חיי היומיום שלו כדי לעזור לו לפתור בעיות. דרך סמלים שונים שהיו מקובלים באותה התקופה.

חלום "סיטרה אחרה" הוא חלום מדוייק כדי לבלבל את האדם, זה כוח ויצר הרע בעולם הזה. הוא נועד לבלבל ולגרום בעייה לאדם.

הגישה של הרמב"ם לחלומות מוצגת בספר "מרפא הבושם" שם נאמר שהחלום הוא אדים רעים שעולים למוח כאשר יש אכילה רעה לפני השינה, האדם לא ישן טוב בלילה, יש לו חלומות רעים, הוא קם עצבני, יש לו חלום סיוט ושד  רע  בא אליו בלילה.

יש ביהדות התייחסות ליום בשבוע בו נחלם החלום וכן לחודש המסויים, זה משנה את הפרשנות של החלום. בכל יום ישנם דברים מסויימים עם מחזוריות מסויימת.

גישה נוספת מדברת על כך שבתקופה שבית המקדש היה קיים, הכל היה ידוע לפי האורים והתומים, ברגע שחרב בית המקדש באו החלומות וזו הנבואה שאחרי החורבן.

ישנן גישות נוספות לפי הקבלה והזוהר.

חלומות הם משמיים הם מעל האדם, הגישה ביהדות מדברת על זה שאין לספר חלומות ובעיקר חלומות טובים, כל זה בא מחלום יוסף, אומרים שכאשר יוסף סיפר לאחיו את החלום הוא דחה את הגשמתו. חלום רע אפשר לספר רק לאדם שאוהב אותך ומבין בפתירת חלומות כדי שיעזור לך. חלומות נדונו בכל תרבות שקיימית. ישנם כתבים עתיקים על חולמות מבבל , מצרים, מהמזרח הרחוק, מהיהדות ומהמזרח הקרוב. עם משמעועות סימבוליות ופרשנויות למחלות, מיסטיקה, גישות ותופעות שנכפו על האדם. יש גישה שחלום בא מבפנים. מאז ומתמיד שימש החלום מטרה ונושא להתיחסות, הרבה פילוסופים לאורך ההיסטוריה מתייחסים לזה. בתקופה המודרנית לחלומות היא דרך הפסיכולוגיה. ישנן בפסיכולוגיה גישות משלימות ומנוגדות לחלומות.

הגדרת חלום.

הגדרה ראשונית. החלום הם קובץ חוויות שהאדם חווה במהלך שנתו ומסוגל להיזכר בהם עם התעוררותו משנתו. חוויות אלו שונות באופן מהותי מחוויות דומות בזמן ערות, למרות שחוויות החלום מורגשות כערות של מציאות ממשית ולא סתם כמחשבה הרהור או זיכרון. מצב בשינה של חווית מציאות מסויימת. יש מכנה משותף כללי אוניברסלי לחלומות.

כללים של חלום.

  1. בחלומות יש אופי תחושתי ותפיסתי שהוא בעיקר מורכב מדימויים ויזואליים, גם דימויים שמיעתיים, דימויים שקשורים למישוש, לחץ, ופעילות שרירים. התוכן המילולי הוא משני. הכי הרבה יש תוכן ויזואלי. גם בתקשורת הפן הויזואלי הוא המרכזי. האופי התחושתי תפיסתי הוא ויזואלי.
  2. החולם הוא חלק מהחלום. הוא כולל את החולם כאחת מעובדות החלום. הוא בתוך מסגרת החלום פעיל או המרכזי בה ובמקרים אחרים הוא פסיבי עומד וצופה בחלום. אך תמיד הוא נמצא שם.
  3. בחלום אין ביקורת מציאות ואין ביקורת עצמית. בחלום הכל יכול להיות ואין חוקי טבע. העובדות לא חייבות להיות הגיוניות או מציאותיות. אך החולם לא מפקפק במהימנות עובדות החלום. לעיתים נדירות בחלום האדם אומר לעצמו שהוא חולם. זה חשוב כי תפיסת המציאות וביקורת המציאות זה תנאי לנורמליות, תפיסת מציאות יעילה. כללי המשחק בחלום לא קיימים, הכל יכול לקרות.
  4. פסיביות החולם. עקרונית שהאדם ער הוא מסוגל לכוון את עצמו לפי רצונות למטרות מסוימות. הוא בעל הבית על המחשבות, הוא יכול לתת להם את החופש. בחלומות מאד אופייני שאין הכוונה ויש חוסר רצונות של האדם. הדברים קורים לידו והוא לא יכול לכוון אותם, המקרה קורה ללא מעורבותו האקטיבית.
  5. נטייה לשכוח את החלום. זה מאפיין ברור של חלום. הרבה אנשים זוכרים בצורה עמומה שהם חלמו משהו אבל תוכן החלום נשכח. כאשר האדם מתעורר קרוב לזמן החלום הוא זוכר חלק וככל שעובר הזמן הפרטים נשכחים. חלום שזוכרים זה חלום שדנים ובודקים אותו אח"כ. (אפילו והבדיקה נעשית ע"י האדם עצמו).
  6. רגשות בעוצמה גבוהה. רוב החלומות כוללים רגשות חזקים. החוויה של החלום כוללת התרגשות גדולה יותר מאשר המציאות.
  7. הסיפור של החלום. ברוב החלומות יש רצף עלילה ושרשרת אירועים, על פי רוב זה סיפור של משהו מסויים וספציפי.

כל סמי המרץ מורידים את הצורך בשינת ה- REM ואז האדם נמצא ברמות אנרגיה גבוהות ללא צורך ב- REM.

חלום והגבול בינו לבין הזייה הוא דק, בעיקר אצל אנשים שהם אנרקולפסיים. במהלך עירנות ב- REM הוא מפריע לפעילות המוח. זה מתפרש כהזייה. סמי הזיות גורמים להתמכרות שהיא התמכרות פזיולוגית ופסיכולוגית.

גישה לחלום ע"פ פרויד.

פרויד מדבר על תפקיד החלום, משמעותו, ואיך לפרש אותו. הוא כותב הרבה על חלומות. תפקיד החלום ע"פ פרויד הוא לשמור על השינה. איך הוא עושה זאת ? הוא מסלק גירויים שעלולים להפריע לשינה. אלו הם הדחפים המשאלות והתפיסות האסורות, אלו שלא מקובלות על ידי החברה. כל המשאלות שרוצות להגיע אל העירות ולכן  הן מודחקות אל הלא מודע. במצב של שינה שהוא מצב אוטומטית יותר פעיל בלא מודע, כי הצנזורה של הערנות (מנגנוני ההגנה) עובדים פחות טוב בשינה. האדם מבחינה פסיכואנליסטית חשוף והוא בדרגת סיכון קשה יותר, לעזרת האדם בא החלום. גם לחלום נכנסים תכנים מהלא מודע אבל הם נכנסים לחלום בצורה מצונזרת. החלום מעביר את הלא מודע לסמלים בצורת הסוואה. בעירות האדם לא יזהה את התכנים האמיתיים המוסווים בסמלים בתוך החלום. החלום צריך לעבור פרשנות של הסמלים. זו הסוואה של הלא מודע. לכן תוכן החלום מנוגד למשמעויות האמיתיות שלו. תפקיד נוסף של החלום לפי פרויד הוא, האדם משתמש בחלום או בשינה כדי לשקוע בעולם הדמיון כדי להתרחק מהעולם החיצוני האמיתי. לכן משני גורמים אלה החלום הוא פשרה בין הלא מודע לצנזורה. מה שרוצה לצאת מהלא מודע לבין הצנזורה של מנגנוני ההגנה.  לפי פרויד היצירה של החלום היא תהליך של עיבוד וטרנספורמציה לפי חוקיות פסיכולוגית קבועה. יש חוקים לדברים. כשדחף מסויים רוצה לצאת עולים דברים מסויימים בחלום. יש תבנית קבועה לחלום. פרויד אומר שיש בחלום חלק גלוי הנקרא מנפיסטציה של החלום, וחלק שהוא חלק סמוי הנקרא החלק הלטנטי. הצנזור שקיים בכל אחד מאיתנו מחייב את החלום להתחפש, להסוות את עצמו, כדי להסתיר את הרצונות שאסור שיצאו החוצה. לצורך זה הצנזור משתמש במספר מנגנונים תפיסתיים שיוצרים את מה שידוע כ-"עבודת החלום". השינוי בין התוכן האמיתי שהוא התוכן הסמוי, לתוכן החלומי שהוא התוכן הגלוי שיצא בצורת חלום נקרא  "עבודת החלום".

עבודת חלום הוא שינוי הצורה בין התוכן האמיתי לבין מה שיצא החוצה בחלום. עבודת החלום הוא תהליך לא מודע שמבין שמאחורי התוכן הסופי והגלוי של החלום חבוייה משמעות אחרת שהיא למעשה התוכן הסמוי של החלום שעבר הסוואה ולא יצא החוצה.

בגלל שהדחפים הבסיסיים שהם דחפים יצריים , בעיקר דחפי מין ואגרסיות, הרי שלפי פרויד צריך לחפש את התוכן החבוי של החלום בדחפים אלה. החלום חושף גם זכרונות ילדות מכאיבים ומתסכלים. למעשה הזכרונות הלא מודעים משתתפים בעיצוב ובבניית החלום. לפי פרויד לא ניתן לפרש את החלום אם לא חושפים את התכנים המכאיבים של הילדות המוקדמת שהאדם לרוב לא מודע אליהם. פרויד מוסיף שהחלום מתבסס וקשור

 ל- "שרידי היום" . כל מיני עקבות שנותרו מהיום שעבר על האדם סמוך לזמן החלימה. שרידים אלה יכולים להוות את שלד החלום. סביב השלד הזה של החלום מתלבשים הפחדים, הצרכים שלא סופקו וכו'. הצנזורה היא לא עובדת טוב בזמן השינה. הדרך שעובדת בלילה היא החלום. שם יש דחפים שבאים מהלא מודע, זכרונות ילדות , קיבעונות, טראומות. הבסיס השלדי הוא סיפור מהיומיום. אליו מצטרפים סימבולים שמראים ומסווים את התכנים הסמויים שמטרידים את האדם. יש מספר מנגנונים שבהם האדם משתמש כדי ליצור את "עבודת החלום".

מנגנוני עבודת החלום.

ישנם ארבע מנגנונים עיקריים לעבודת החלום לפי פרויד.

  1. השלכה- כמו במנגנון ההגנה הוא מייחס את משאלות הלב שלו לאדם אחר בחלום. ההשלכה של הרצונות של האדם למישהו אחר כאילו אותו אדם לוקח את הרצונות של החולם.
  2. עיבוד – משמעויות רבות מתלכדות לדמות אירוע או מילה אחת. כמו שפרויד אומר, יסודות רבים בחלום מתלכדים למסלול גלוי אחד, ולכן התוכן הוא מתומצת ומרוכז.
  3. התקה – רגשות ועמדות מוסטים מנושאם האמיתי לנושא אחר מרוחק יותר, שרק בעקיפין מרמז על התוכן האמיתי. במקביל להתקה שהוא מנגנון הגנה חיובי במצב עירות.
  4. מנגנון הסמלים – סימבוליזציה (הסמלה) . תכנים לא מודעים באים לידי ביטוי בדרך עקיפה, דרך סמל שיש לו בדרך כלל דמיון פיזי לתוכן המסומל. האדם הער שמנסה לפרש את החלום לדוגמא: נחש עם כל המשמעויות שלו בחלום מסמל איבר מין גברי. אחיות תאומות בחלום יהיו בצורת שתי פסגות הרים, איבר מין זכרי יסומל בחלום על ידי   חרב נחש או סכין. איבר מין נקבי יסומל בחלום ע"י ארנק או מערה.

טיפול וריפוי דרך החלום על פי פרויד.

התפקיד של המטפל בפסיכואנליזה שאמור להכיר את כל המנגנונים. מטרתו בין השאר לפרש את התוכן הסמוי של החלום שמסתתר מאחורי התוכן הגלוי וע"י כך לחשוף ולהעלות למודעות את כל התכנים והמאוויים הלא מודעים של המטופל. בליווי טיפולי מתאים המודעות לדחפים יכולה להביא להבנה ולקבלה שלהם.  יש סיכוי לקבל את הדחפים ולמצוא דרכים לגיטימיות לביטוי שלהם. דרכים יותר תרבותיות להתמודד עם הדחפים הללו. דרכים שאינן הכחשה ואינם הרס עצמי. מנגנוני הגנה חיוביים כי נקודת ההנחה הבסיסית היא שעד שלא יפתרו התכנים הנסתרים בחלום, האדם לא יגיע לאיזון נפשי.

פרויד אומר שיכולים להיות מספר סוגי חלומות. הם שונים זה מזה על ידי מידת העיבוד שהם עברו. וכמה גלגולים הם עברו בעבודת החלום.

  1. החלום האינפנטילי – הוא בסיס קל להבנה ופרשנות ומראה משאלה מותרת עם המילוי שלה. הוא חלום ילדותי.
  2. החלום המסולף – השקרי.  חלום שיש בו מילוי מוסתר, הגשמה מוסתרת של משאלה מודחקת שדורשת מיומנות גבוהה מהמטפל על מנת לפרש את החלום.
  3. החלום החרדתי – מילוי גלוי של משאלה מודחקת שעוברת את הצנזורה של החולם. זה מבהיל את החולם. זהו חלום שמתעוררים ממנו בפחד נוראי כי החולם לא יכול לעמוד במילוי המשאלה.

איך יש לפרש חלום לפי פרויד.

מטפל טוב ניחן ביכולת אינטואיטבית להבין את הסמלים בחלום. הוא יכול לאסוף דוגמאות של חלומות ודרך זה הוא יכול ללמוד איך לפרש חלומות נוספים. המטרה היא אחרי הבנת עבודת החלום, מתחילים מהגלוי ולאט מגיעים לתוכן הסמוי, זה מצריך להבין את כל הטריקים של ההסוואות. פרויד נותן כמה כלי עזר בצורת חלומות טיפוסיים שהן אבני הבניין הראשוניים. יש כמעט לכל בני האדם דברים שמבחינתם הם מאיימים ודרמטיים ועלולים להופיע בחלום.

  1. בושה ומבוכה על עירום – חלום של אדם שהוא עירום או לא לבוש מספיק והוא חש מבוכה על כך, הוא מנסה לברוח או לכסות את מערומיו ללא הצלחה. חלום זה מתפרש ע"י פרויד כך, מדובר במשאלה מהילדות והיא ללכת עירום האדם מצד אחד רוצה להתנהג כך אך יש לו מעצורים חברתיים. זוהי מסוג המשאלות ללא פתרון. קיבעונות כאלה או אחרים שצריך להבין מהיכן הן באות.
  2. צער על מות אדם אהוב . בחלום, אדם אהוב נפטר והחולם בוכה ומצטער על כך. החולם חש בתלות שלו באדם אהוב ומפחד לאבד אותו ולכן כועס על התלות ובחלום רוצה שהאדם ימות והפחד מהמוות יסיים את התלות באדם הזה. האשמה מביאה לבכי, לצער רב מאד. חלום זה מעיד על יחסי תלות קשים בינו לבין האדם האהוב שבחלום. בדרך כלל זהו פחד של הילדים שההורים ימותו להם.

חלומות טיפוסיים לפי פרויד שמראים ומדגימים מטרות מסוימות.

  1. בושה ומבוכה על עירום.
  2. צער אל מות אדם אהוב, כעס על תלות באותו אדם.
  3. חלומות על תעופה – חלומות מאוד שכיחים. החולם מדווח שהוא אף באויר עם הרגשה נעימה. הפרשנות היא שזו משאלה לחזור לילדות לחוויה הנעימה והמרגשת שהורה מחזיק את הילד באויר , מניף אותו ומשחק איתו.
  4. חלומות על נפילה- אילו חלומות המבטאים  פחד שמבוסס על זיכרונות ילדות של נפילה, הליכה לא יציבה. עם משאלה שמישהו יבוא וירים את הילד או יטפל בו. הרבה פעמים אילו חלומות בגלל כישלון או תיסכול בחיי היום יום וזה מעורר זיכרון של קשר בעיתי עם ההורים בילדות. זו גם מישאלה מינית של גבר לאשה, כמיהה של גבר לסקס עם אשה.
  5. חלומות שהאדם חווה כישלון, הוא נבחן וניכשל בבחינה. בדרך כלל בחלום יש חרדה דרמטית. אילו יהיו בחינות שבחיים המציאותיים כבר היו והאדם הצליח בהן. זה חשש מלקבל את האחריות על דבר שכבר נעשה. פחד מלקבל אחריות על התוצאות המוצלחות של הבחינות. או משאלה לחזור לפעילות מינית אסורה, כזאת שההורים אסרו עליו לעשות.
  6. חלום מאד נפוץ הוא חלום של שחיה או שהיה במים. רצון לחזור לרחם של האם.
  7. שודדים, גנבם ומחבלים בחלום. רצון לעשות את הדברים האסורים על ידי ההורים או על ידי החברה.
  8. שיתוק – האדם בחלום לא מסוגל לזוז, הוא רוצה לרוץ ולא מצליח , לא מצליח לדבר. מאבק פנימי לעשות או לא לעשות משהו.

כל אחד מן החלומות צריך להבדק גם בהקשר הכללי.

קראל יונג – 1875 – 1961.

יונג היה תלמיד של פרויד. הוא פיתח תאוריה פרקטית וטיפולית שונה מפרויד. המושג של החלום הוא מרכזי בריפוי של נפש האדם. הוא מרבה בשימוש בחלומות כדי להבין את הנפש. הוא הושפע מהרבה דברים, הוא מתבסס על מחקר בשבטים אינדיאנים במרכז אמריקה. מאוד הושפע מהפילוסופיה והרפואה הסינית. הוא מתבסס על זה. יונג אסף למעלה מ – 8000 חלומות וחקר אותם.

מושגי יסוד בתיאורית יונג.

לפי יונג יש מודע ולא מודע, והם שני הצדדים של הנפש. מושגים אילו אצל יונג שונים מהמושגים של פרויד. הם מנוגדים ומשלימים זה את זה. על פי יונג החלום הוא אחד הביטויים העיקריים של הלא מודע. הוא מבטא את הצד המוזנח באישיותו של האדם. הצד המשלים המנוגד לחולם עצמו  ולמודע שלו. זהו חלק שטרם  התפתח באישיותו המודעת של האדם, או חלק שמפותח אבל לא מתבטא באופן גלוי. הלא מודע לפי יונג הוא חלק מחיי הנפש שלא הגיע לידי ביטוי בהתפתחות במציאות. אדם שממש את עצמו זה לקחת את הלא מודע ולהפוח אותו למודע.

יונג אומר שהלא מודע מורכב משני מקורות:

  1. הלא מודע האישי – כמו פרויד, אילו חוויות מודחקות של האדם.
  2. הלא מודע הקולקטיבי, הקבוצתי – הוא מורכב מביקורת או מוסכמות חברתיות עם זיכרון של קבוצות של בני אדם. הוא נתקבל בתורשה. איסורים של קבוצות חברתיות שלמות. הוא קולקטיבי , קבוצתי. נטיות או מגמות המשותפות לבני אדם בכלל או לבני תרבות מסוימת. חלקן תורשתי  וחלקן נרכשות בהיותינו חלק מאותה תרבות וכוללות את נסיון החיים מדורי דורות.

למגמות אילו ישנם הרבה ארכיטיפים (סוגים מאפינים) , דימויים שהם טיפוסי אב, הם נטיות או מיבנים בנפש האדם שהם דימויים, צורות חשיבה, צורות הסתכלות מוקדמים. הקימים לפני ההיתנסות והדחף למימושם. יש תבנית מסוימת שמורכבת מהרבה דימויים בסיסיים , התבנית קימת לפני הצורך להשתמש בה או להתנסות בה. זהו דחף בסיסי של האדם. זה קורה בזמן העוברות ונוצר עם הלידה. כמו נטיות בסיסיות של האדם שנחרטו במוחו ובנפשו , גנטיות, וגרמו לו לצורות חשיבה בסיסיות כמו הפחד מסכנות. הרצון לגדול להתפתח ולצמוח.

יונג נותן דוגמאות רבות לארכיטיפים:

  1. אל – יונג אומר שיש ישות עליונה, אחדות הקיים. נטיה של האדם לחפש את מי שמכוון את הדברים , את הצמיחה והגידול של הסביבה, חיפוש של כח עליון, מי שברא את היקום.
  2. לידה ומוות במחזור החיים.
  3. האם.
  4. האב,
  5. הצל – מיצג דחפים ונטיות פרעיות וחייתיות, של חיות מדרגה נמוכה (דומה לאיד). יונג מוסיף שאותו ארכיטיפ של הצל הוא ארכיטיפ רדום בכל בן מין לבין המין השני. זהו יצוג של המין השני בתוך האדם עצמו. בכל אחד מאיתנו יש את הארכיטיפ השני. אנימה הוא הארכיטיפ  של האשה בגבר. אנימוס הוא הארכיטיפ של  הגבר באשה. הם שניהם רדומים. יין ויאנג.
  6. פרסונה – הארכיטיפ של התפקיד החברתי , המסכה שהאדם לובש  בהתאם לדרישות החברתיות , מסורת, חברה (סופר אגו) . לפי הציפיות של החברה ממך. או הציפיות האישיות שלך בלא מודע הקולקטיבי הנרכש.
  7. הרוח והאנרגיה – זהו הצורך באש, מדורות, מלחמות וזיקוקים.

יונג אומר שזה יותר מורכב. יש באישיות שתי עמדות בסיסיות המכונות בכיוונים שונים:

א.  העמדה האקסטרברטית – העמדה המוחצנת –  המכוונת כלפי חוץ, כמו יאנג, אל העולם החיצון.

ב.  העמדה האינטרברטית – העולם הפנימי הסובייקטיבי, כמו הין.

בכל אדם יש עמדה דומיננטית ומודעת ועמדה שניה רדומה ולא מודעת. במקרה של אדם ין החלומות הם יאנג ומבחינתו העלאת היאנג למודע זו הגשמת חלום.

יונג טוען  שלאדם יש 4 עמדות יסוד בסיסיות:

  1. הגיונית חשיבה –  הבאה דרך השכל.
  2. הגיונית הרגשה – תפיסה לפי  נקודת ראות של הרגשה.
  3. לא הגיונית, תחושה –  תחושות לגבי, הודות מעשיות שיש לאדם. בסיס מציאותי ומעשי.
  4. לא הגיונית, אינטואיציה – חדירה למהות העולם העצמי, דרך תהליכים לא מודעים ולא הגיוניים.

יונג אומר שדרך הדרכים הלא הגיוניות האדם נפגש ישירות עם המציאות. אילו הפגישות האמיתיות. ודרך הדרכים ההגיוניות הוא מוצא סדר וחוקיות בעולם, תאוריות מחקר. שבלונה של חוקיות וסדר בעולם. כוחות המשלימים זה את זה.

בריאות וריפוי  היא הנטייה  לאזן בין הכוחות השונים שקיימים באדם ומתפתחים בו תוך כדי אבחון וטיפול בסימני אי האיזון. חוסר איזון זה נוקשות ודומיננטיות של האישיות בתוך החברה.

לפי יונג החלום זו שליחת מסר או התרעה של חוסר איזון. החלום מכוון מחדש כלפי התפתחות ואיזון. הלא מודע דרך החלום מראה לאדם מהו הכיוון , מהי הדרך, שבאמצעותה הוא יכול לתקן את התפתחותו. האדם צריך לקבל עזרה כדי להבין את החלום. זו דרך הליכה לתיקון המציאות. ריפוי דרך חלומות, עבודת ריפוי עם טיפול בחולי סרטן ואחרים, בעזרת דמיון מודרך ודרך חלומות.  בחלום ישנם הרבה סמלים , אבל התפקיד שלהם לא להסתיר את המסר הגלוי כמו אצל פרויד. החלום לפי יונג צריך להביא את האדם להבין את הארכיטיפים שמסתתרים בחלום כדי להביא אותם לידי מימוש. הוא לא מראה משהו מוסתר אלא להפך , הוא שואף להתגלות. המטפל אמור לעבד את הסמלים בחלום , בצורה  חיובית. כאשר החולם מבטא את המחשבות שלו, ההרגשות והאינטואיציה לגבי הדבר.

דוגמאות:

  1. אדם שרואה מיגדלור על פי יונג זה רמז לכיוון שאדם חותר אליו.
  2. חלום על לידה , זה רמז על התפתחות, לידה מחדש, שינוי התפתחות.

יונג אומר  שלמעשה צריך להבין את החלום לא רק לפי התוכן שלו , אלא גם  לפי מבנה החלום, זה חשוב לפיענוח שלו. יונג אומר שלחלום ישנם מספר שלבים:

  1. דמויות ומקום.
  2. העלילה מסתבכת.
  3. שיא החלום.
  4. יש התרה (קטרזיס).

גשטלט – פירלס.

לפי הגשטלט (תבניות) ישנו שימוש מאוד רחב בתבניות. זה קשור הרבה לזן ובודהה. הוא יוצא מתוך הפסיכואנליזה, יונג, מורנו, אדלר ופסיכודרמה. הוא מאוד קרוב לטאו ולבודהה, ולתפיסת הזן. בתפיסה שלו ישנו דגש על השלמות, על המשמעות של התנהגות האדם ואישיותו, הוא לא ביקום, הוא פועל בשדה חברתי אנרגטי. תפקיד הטיפול הוא להיות מודע לחוויות שלו בהווה ולאחד את כל חלקי האישיות שלו לתבנית כוללת ושלמה.  ראייה של התמונה הסופית ייתן לו תוצאה יותר טובה. צריך שתהיה ראיה כללית של תבנית מעשיו של האדם. בחיים המודרניים ישנם הרבה מצבים שגורמים לאדם פיצול, מקטעים, במחשבות, ברגשות, בהתנהגות, יש פיצול וקיטוע. המטרה של תרפיה של הגשטלט היא להשיג שלמות ואיזון, ועל ידי כך להגשים את עצמו. המקור של  הבעיות הגופניות והנפשיות של האדם הוא בחוסר המודעות שלו להתנהגות ולפעולות שלו. האדם לא מודע להתנהגותו. לא מודעים למה עושים דברים ולא מוכנים לקבל אחריות למעשים ולהתנהגות שלנו. יש לנו חוסר מגע מודע עם הסביבה שלנו, אם התפיסה האקולוגית הסביבתית. ניתוק  זה הוא המקור לבעיות הנפש לפי הגשטלט, "אן פיניש ביזנס". רגשות שלו סימנו לעבוד  איתם. תבניות שלו הגיעו לכלל השלמה לכן יש היתקעות בעבר. התקיעות הזאת מונעת מהאדם לחיות בהווה בצורה שלמה. והחיים הם רק בהווה, רק כאן ועכשיו. אדם שחיי בעבר, בזיכרונות או בגעגועים שהוא מתרפק עליהם, או אדם שחי בעתיד לא חי בכלל. כי לחיות זה רק בהווה. חיים בעבר או בעתיד הם לא חיים, חיים עם דברים לא גמורים זה מבזבז אנרגיה כדי, להתעלם, להכחיש, לברוח מחיים מלאים בהווה. חיים יצירתיים. יכולת להגיע לחיים יצירתיים בהווה. מכאן לטפל בתבניות היא להרחיב את המודעות ואת הכרת האדם את עצמו בהווה, ברגע נתון זה. ההווה זורם והאדם צריך לזרום איתו. הכל חולף , לא להיתקע  במקום של העבר. המטפל מפנה את תשומת הלב של המטופל לרגשותיו העכשוויים ומכוון אותו לפעילות ממשית כאן ועכשיו ברגע זה. אחת הדרכים להפגיש את האדם עם עצמו ואם ההיתקעויות שלו היא על ידי יצירת דו שיח דימיוני , מבוים בפסיכודרמה. המטופל משחק כמו בהצגה , שני קטבים מנוגדים שנלחמים זה בזה. או בטכניקה של כיסא ריק. אלו רק דמויות במאבק האישי שלך , יכול להיות חלק מהדמויות שמשפיעות עליך.

איך משתמש הגשטאלט בחלום לצורך טיפול.

השלכה. נקודת המוצא הראשונית לענין זו השלכה. החלום הוא השלכה. החולם משליך את חלקי אישיותו אל דמויות השונות המופיעות בחלום. ככל שהדמויות בחלום משונות או מוזרות, רחוקות מהדמות המציאותית של החולם , אילו הם חלקים שהוא לא מודע עליהם. הוא מופתע שהם בחלום שלו. אם החולם עצמו מופיע בחלום, אילו חלקים שהאדם מודע עליהם ומקבל אותם. ההשלכה היא לא רק דמויות, אלא עצמים וחפצים. לא חיבת להיות בחלום דמות אנושית. דוגמא: אחד המטופלים חלם שהוא עובר בדרך בשביל שבדרך כלל משמש שביל למרוץ סוסים. פירלס ביקש ממנו שישחק בגוף ראשון שהוא השביל שהסוסים רצים עליו, דורסים אותו ועושים עליו את צרכיהם. החולם נעשה מודע לחלק באישיותו. הוא לקח אחריות לזה שכל אחד יכול לדרוך עליו. פירלס עשה השלכה אני הולך על השביל זה מודעות. השביל הוא חלק באישיותו של האדם שהוא לא מקבל ולא לוקח אחריות עליו. האדם לא מודע לשלילי שזה עושה לחייו. מה אתה מוכן לעשות היום כדי שלא ידרכו עליך. הגישטלט עובד על המחשה חיה, החלום הוא חומר גלם לעבודה. מתחיל מהשלכות וצריך להעביר אותם למודעות, ולהמיר אותם כדי לקבל אחריות , ובסוף אחרי קבלת אחריות יש הנעה לפעולה מידית. זה נותן הרגשה של שלמות פנימית. התחושות תמיד נותנות שזה רק חלום. לשחק חלקי חלום כאילו זה חלק מעצמיות האדם. טיפול: צריך לשוב ולחוות את החלום בטיפול, ולהזדהות עם האנשים האחרים שנמצאים בחלום. הטיפול הוא בלשון הווה כאן ועכשיו.

הפרעות שינה – אינסומניה – INSOMNIA

הפרעות שינה הן מאוד שכיחות. בזמן נתון 15% מהאוכלוסיה סובלים מהפרעה אמיתית בשינה. עם כל הביטוי במהלך היממה של חוסר בשנת רם. הפרעת השינה יכולה להיות ביטוי ראשי שהוא גורם לבעיה כללית או הפוך. בעית השינה יכולה להיות מישנית למחלות שונות של האדם.

ישנן כמה סוגי מחלות עיקריות:

  1. קושי בהרדמות – "אונסט אינסומניה" – ONSET  INSOMNIA – שעה או שעתיים.
  2.  אדם מתעורר מספר פעמים רב במהלך השינה, "מיינטננס אינסומניה" (בעיה בתחזוקת שינה), MAINTENANCE  INSOMNIA.
  3. התעוררות מוקדם מידי עם קושי בהרדמות, "טרמינישן אינסומניה" (בעיה בסיום שינה), TERMINATION  INSOMNIA.
  4. עודף שעות שינה, " היפרסומניה" , HYPERSOMNIA.

בעיות שינה הוא תחום גדול מאוד. הרבה מבעיות השינה אינן עומדות בפני עצמן, יש להן בעיות נוספות. בעיות שבאות בעקבותיהן כמו: לחץ, חרדה, ירידה בריכוז, במיקרים אחרים זה חלק מסינדרום נפשי של האדם. הפרעות במצב הרוח כמו דיפרסיה, מניה דיפרסיה. בהן ולא רק בהן יש הפרעות שינה כחלק בולט בסינדרום. דיכאון יכול להביא כל אחת מהפרעות השינה. במניה אין צורך בשינה. אדם במצב מניה יכול להסתפק ב – 2-3 שעות שינה בלילה. חלק מתיסמונות הורמונליות , מחלות של בלוטת התריס, האדרנל, יכולות להיות עם בעיות שינה. צריך לבדוק את הסינדרום הכללי של האדם. ולכן זה חלק מהקריטריונים של מחלה מסוימת כמו הפרעות שינה בדיכאון. לפעמים הפרעת השינה היא הסינדרום העיקרי, כדי להבין זאת צריך להבין שאנו עובדים לפי שעון ביולוגי . תהליכי החיים , בפרט השינה , מסונכרנים לפי שעון ביולוגי  סירקדיאני, מהמילה סירקל (מעגל). המעגליות שלו היא 24 שעות פלוס מינוס, סביב היממה. סביב שעות אור וחושך. ההפרשות ההורמונליות שהן במטבוליזם מעירות את האדם מהשינה הן סביב השעון הסירקדיאני. זו נקודה חשובה שמסבירה את בעית השינה. הורמון הקורטיזול מופרש מבלוטת האדרנל. הוא משוחרר בסטרס ומשחרר סוכרים. אם מודדים את רמת הקורטזול לאורך היום הוא משנה את רמותיו. ב – 4.00 לפנות בוקר הוא בשיאו ובשעה 8.00 בערב הוא ברמתו הנמוכה ביותר. הוא מופרש לפי שעות אור וחושך. הוא מאותת  למוח על מצבי אור וחושך. השעון הסירקדיאני מפשל במחלות שונות. ההורמון מלטונין מופרש מאותה בלוטה, מגרעין מעל בלוטת ההיפופיזה במוח. הוא מופרש לפי שעות האור והחושך, הוא משפיעה על השינה. יש אנשים שיש להם בעיה בהפרשת ההורמון, הוא לו מופרש בתגובה לחושך. הוא מופרש לקראת בוקר ואז הם נרדמים, אילו הם אנשי לילה. חלק גדול מהפרעות השינה הן הפרעות בשעון הסירקדיאני. אנשים נרדמים גם בגלל ירידה בחום הגוף, בהתעוררות יש עליה של חום הגוף. תהליך זה נגרם בגלל הפעילות ההורמונלית של השעון הסירקדיאני. זהו השעון הביולוגי. לשעון הביולוגי יש עוצמה גדולה ישנן הרבה מחלות שנגרמות כי הוא לא מאוזן.

דוגמאות להפרעות שינה:

1. נרקולפסיה – NARCOLEPSY – מדובר בהרדמות פתאומית ובלתי צפויה במהלך היום.

    היא מהירה , קיצונית וללא התרעה מוקדמת. 1 מ – 1000 אנשים יסבלו ממחלה זו. תחיפות

    ההתקפים של הנרקולפסיה משתנה, והיא יכולה להגרם בעיקבות אירוע אמוציונלי (ריגשי).

    היא מאופיינת במספר קריטריונים:

    א. הרדמות פתאומית .

    ב. האדם שנרדם בפתאומיות ,יש לו קטלפסיה של הנרקולפסיה שהיא חולשת

         שרירים קיצונית בזמן ההרדמות, נפילת מתח בשרירים.

    ג. גם לפני ההרדמות וגם לפני ההתעוררות האדם מרגיש כמו שיתוק כללי, ולא יכול להזיז את עצמו.

    ד. בזמן הכניסה לשינה לאדם יש הזיות.

מצב של נרקולפסיה זה הופעת REM בזמן עירנות, זו בעיה חשמלית הניתנת למדידה ב – E.E.G. לאדם הסובל מנרקולפסיה נותנים אמפיתמינים, שהם תרופות ממריצות , כדי לגרום לאדם לא להיכנס למצב של נרקולפסיה. הבעיה שהאמפתמינים הם תרופות היכולות לגרום להתמכרות. תופעת הנרקולפסיה לא מובנת עד הסוף, זהו כמו קצר חשמלי בראש. ההרדמות של האנשים יכולה לגרום להרבה בעיות , כמו תאונות עבודה ותאונות דרכים. חולי נרקולפסיה ישנים רגיל בלילה. הם סובלים מהמחלה רק ביום. יכולות להיות הפוגות ארוכות מאד במחלה. הנרקולפסיה יכולה להופיע מגיל צעיר.

2. פסוידו אינסומניה – PSEUDOINSOMNIA – דימוי של הפרעת שינה. האדם חולם שהוא לא מצליח להרדם, כאשר הוא בעצם ישן. הוא         קם תשוש כאילו לא הצליח לישון בלילה.

3. הפרעות שינה של תינוקות וילדים קטנים מ – 4 עד 48 חודשים. רבע מסך הילידים בגילים אילו סובלים מן הבעיה של הפרעות שינה. הבעיה ניגרמת בעיקר בעיקבות הבשלה מוחית לסירוגין במהלך שנות החיים הראשונות. הפרעות שינה אילו לא אומרות כלום על הפרעות שינה בבגרות.

4. תופעה נוספת של  הפרעת שינה שקימת באנשים רבים מאוד היא הפרה סומניהPARASOMNI     – זו קבוצת הפרעות שינה הקורות תוך כדי שינה, לרוב האדם לא זוכר אותן. זה יכול להיות הליכה בשינה, ההבחנה בבעיות אילו היא על ידי הסביבה. לרוב הן קורות בזמן REM    , אך לא תמיד. הן יכולות להופיע כביעותי לילה, התעוררויות של האדם מתוך שינה , בדרך כלל 2 – 3 שעות אחרי ההרדמות, לא בזמן שנת REM, נפוץ יותר בקרב ילדים מאשר במבוגרים, האדם מתעורר בצרחות, בכי, הזעות, ונשימה מהירה. זה קשור לפעמים בחוסר שינה או במחלות חום, במקרים אחרים זה קורה מסיבה לא ידוע (אדיופטי). אין יכולת להתערב בבעיה זו, רק שיש דברים אחרים ברקע. בגילאי שנתיים עד שלוש זה  יכול להיות שלושה עד ארבעה אחוז באוכלוסיה, ובקרב מבוגרים זה אחוז אחד באוכלוסיה.

5. תופעה נוספת ניקראת פרסומניה, סיוטי לילה. הם מתרחשים בשנת ה – REM. שכיחות גבוהה, 75% מהילדים סובלים מזה. אין מה           לעשות . כאשר התכיפות גבוהה יש לבדוק תיסמונת פוסט טראומה. זה קשור לטראומה קיצונית, בה האדם או אדם קרוב לו היה בסכנת מוות.   במקרים אילו נותנים תרופות אנטי חרדתיות.

6. תופעה נוספת היא הליכת לילה , סהרוריות. 15% של ילדים בגילאי 5 – 12 יחוו זאת פעם אחת בחיים. בגילאים אילו 3% – 6%  יש להם       מספר התקפים. 1% מאנשים בוגרים סובל מבעיה זו. זו תופעה שמופיעה בתחילת השינה בזמן Non Rem. הביטוי שלה הוא דרמטי וברור.    האדם יתיישב , יקום, ילך לצאת מהדלת או מהחלון, לפעמים נילווה לזה ביעוטי לילה עם תגובות פחד גדולות. תוך כדי התקף יכולה להיות  אלימות לסביבה. צריך להעיר את האדם ולהחזיר אותו לשינה. יש לשלול אפילפסיה. כי זו יכולה להיות אחת התופעות של אפילפסיה, לפי  המוקד האפילפטי היא יכולה לתת תופעות שונות. התופעות יכולות להיות הפרעות בטעם,ריח, ואוטומטיזם של הליכה למרחקים בגלל התקף. ישנם שתי צורות של אפילפסיה, ישנם התקפים קלסיים עם בעיות כמו טונוס שרירים ופירקוסים ולסיום יכול להיות התקף בישנות זו הגרנד מל אפילפסיה. וישנה מחלה הנקראת פטיט מל אפילפסיה, שמאופינית בהתנתקות. ישנם דברים אופיניים ויש יוצאים מהכלל, אורך התקף הוא משתנה. יש פרשייל אפילפסיה שזה פירכוס חלקי ויש פריכוס בכל הגוף. ישנן תופעות אוטונומיות , כמו דברים שהולכים עליהם, או שמיעה של קולות.
ישנם כל מיני מצבים נוספים שיכולים להיות קשורים באינסומניה. אילו מצבים פיזיאולוגים ברורים. אחד החשובים והשכיחים שבהם הוא המצב הבא. סליפ-אפניה- SLEEP –APNEA  – אילו הפסקות נשימה בשינה. דום נשימה בשינה בגלל הפרעה לזרימת האויר  דרך האף או הפה. סליפ – אפניה מוגדרת רק כאשר היא מעל 10 שניות. אנו מחלקים את הסליפ אפניה לשני סוגים:

  1. סליפ אפניה פיור סנטרל – SLEEP  APNEA  PURE  CENTRAL –  הפסקת הזרמת האויר ואין ניסיון לנשום. האדם מתעורר וחוזר לנשום.
  2. סליפ אפניה פיור אובסטרקטיב – SLEEP  APNEA  PURE  OBSTRUCTIVE – מצב בו אין זרימת אויר אך יש מאמץ נשימתי. יש מאמץ לנשום בזמן המקרה.

יש קריטריונים מינימליים , לא התקף אחד, כדי להגדיר מצב כסליפ-אפניה צריך לפחות 5 אפיזודות כאלו במהלך שעה של שינה, או לחילופין לפחות 30 אפיזודות של התקפי סליפ-אפניה במשך לילה. ישנם אנשים שמגיעים ל 300 – 200 מקרים בלילה. זו תופעה פיזיולוגית שהביטוי שלה הוא פיזיולוגי, במשך היום האנשים הללו מותשים , סובלים מתופעות של חרדות במהלך היום. זו הפרעה שיש בה סיכון גדול. הסיכון הוא ירידה ברמת החמצן. החיך ממלא את דרכי הנשימה . אנשים שמנים הם קבוצת סיכון, אילו אנשים שסובלים הרבה ממחלות לב, כולסטרול גבוה, לחץ דם גבוה, וירידה ברמות החימצון בדם בזמן שינה. בזמן המקרה, לחץ הדם עולה משמעותית בניסיון לספק מספיק חמצן, ואז קיימת רגישות להתקף לב בשינה או דום לב בשינה. יש מחשבה שתסמונת מוות בעריסה , בתוך כדי שינה קשורה לחלק מהתופעות הללו אך קשה לדעת. במבוגר, מרכז הנשימה במוח מחליט לנשום בתגובה לגרויים. הגרוי הראשון הוא CO2 בדם ואחרי זה רמת ה – PH בדם. בתינוקות הבשלות של הרצפטורים במרכז השינה אין בהם רמת רגישות גבוהה ל – CO2 , ולכן הפסקת נשימה בשינה בתינוקות לא נותנת גירוי של מצוקה וניסיון לנשום. יש חסימה של מערכת הנשימה, ואין התעוררות כדי לנשום. בכ – 40% במבוגרים יש התעוררות כדי לנשום. יש גם נחירות קשות, זו הודעה על קושי  נשימה שיוצרת את הנחירה. כדי לברר מצב של סליפ אפניה יש בדיקות במעבדת שינה, E.E.Gוכן אוקסימטר שבודק את הסטורציה (רווי של חמצן בדם). כמה המוגלובין רווי בחמצן יש לאדם, במצב רגיל צריך להיות בין 95% ל – 99% , כאשר נותנים לאדם חמצן  זה 100%. במצבים של נחירות רמות החמצן יורדות מתחת ל – 95%. באנשים שיש להם קשיי נשימה יש עליה במחלות לב , עצבנות ועייפות. דום לב בשינה, ומוות פתאומי. לפעמים אין סימני הזהרה. יכולות להיות חסימות מפוליפים בגרון, ובחך. הטיפול הוא ניתוח של הורדת החך הרך, כדי לפתוח מעבר אויר יותר טוב. המלצה להוריד במשקל במקרה של אדם שמן. יש להזהר מאלכוהול ותרופות הרגעה, שינה, וחרדה, כל הדברים הללו מדכאים  את מרכז הנשימה במוח.

הפרעות נוספות סביב השעון הסירקידיאני, קשורות בכל מיני מצבים. מצב בו רמת המלטונין לא מופרשת בשעות הערב ולכן האדם אינו מרגיש צורך בשינה לקראת הלילה , יכול לקרות שלקראת  שעות הבוקר יש הפרשה של מלטונין ואז יהיה צורך בשינה. התופעה נקראת , דיליד סליפ פאס טייפ – DELAYED  SLEEP   PHASE  TYPE  .

במצבים אילו נותנים תרופות הנקראות בנזודיאזפינים  BENZODYAZPINIM  כמו :

  1. ואליום –  VALIUM.
  2. אסיוול ASSIVAL – .
  3. דיאזפאם –  DIAZEPAM.
  4. אלפרזילם
  5. מטרזולם
  6. ואבן –  VABEN .
  7. נומבון – NUMBON.
  8. בונדרומין –  BONDORMIN  .

משפחה של תרופות מחקות  נירוטרנסמיטור במוח שניקרא GABA  . הוא מרגיע ומונע חרדה. חוסר בו גורם הפרעת שינה. תוספת שלו  מחזירה לאדם אימון בשינה. תרופות אילו יוצרות תלות. לא מומלץ להתמכר להן.  אחת מהפרעות השינה הקבועות  זה התמכרות לתרופות הללו. זו התמכרות קשה כמו לסמים. יש לתת אותן לתקופה מסוימת ולהפסיק. אדם שעולה בכמויות של התרופות זה אדם מכור לתרופה. המטרה של התרופה היא להרגיע סטרס זמנית כשבוע שבועיים. ההתמכרות יכולה להיות מהירה. במצב זה ניתן להשתמש במלטונין כדי להחזיר את האיזון בשינה. השימוש במלטונין הוא במצבי "ג'ט לג", בגלל נסיעות ושינוי השעון הוא שגורם לשיבוש בשעון הביולוגי, לקיחת מלטונין נקודתית יחזיר את השעון כאשר רוצים ללכת לישון.

אנשים שעובדים במשמרות , יש להם שיבושים של השעון הביולוגי, במיוחד כאשר המשמרות לא מסודרות זה גורם הפרעות שינה קשות יותר.

אינסומניה – הפרעת שינה  היא במקרים רבים מישנית למצבים פיזיולוגיים והורמונליים אחרים. במקרה זה היא נקראת "סקנדרי – אינסומינה" אינסומניה ראשונית היא זו שלא קשורה למחלות אחרות ונקריאת "פרימרי – אינסומניה" .

היפר – אינסומניה – עודף שעות שינה. אנו מוצאים אותה במצבי דיכאון, במצבי נרקולפסיה, במצבים טוקסיים (הרעלות) , בזיהום מוחי, במצבים של אלכוהוליזם, סמים, תרופות אנטי דיכאוניות, סליפ-אפניה, תת פעילות של בלוטת התריס. מצבים נפשיים יכולים לעשות תופעות משתנות  כמו השמנה, הרזיה, עודף או חוסר שינה.

ישנן מספר טכניקות בסיסיות לשינה טובה:

  1. מומלץ להסתגל להתעורר באותה שעה לא משנה מתי הולכים לישון.
  2. להגביל את השהייה במיטה לשינה בלבד, לא טלויזיה או קריאה.
  3. לא לצרוך קופאין וניקוטין לפני השינה.
  4. להמנע מפעילות גופנית בערב, ולא להרדם עם טלויזיה במיטה.
  5. לעשות אמבטיה חמה לפני השינה.
  6. לאכול ארוחות קבועות במשך היום ולא לפני השינה.
  7. מדיטציה לפני השינה משפרת את השינה.
  8. יש לשמור על תנאי שינה טובים מבחינת: רעש, טמפרטורה ואור.
  9. יש להימנע מתנומת צהריים, בצהריים שעות ה – REM הן 11 – 13.
  10. לקום מוקדם בבוקר. שנת צהריים משבשת את שנת הלילה.

היפנוזה .

נושא שהוא בעייתי במידה מסוימת. לפי החוק צריך להיות רופא או רופא שיניים או פסיכולוג כדי ללמוד אותו. כדי להסביר אותו צריך לנסות להגדיר מהי היפנוזה. בהגדרה , מצב של סוגסטיה תחת מצב טרנס. סוגסטיה פרושו ביצוע מסר ללא הפעלת שיקול דעת, כמו פרסומת. במהלך ההיפנוזה האדם מקבל מסר בלי שיקול דעת. כדי להצליח, האדם המהופנט צריך להיות במצב טרנס. טרנס הוא מצב הכרה שונה, לא המצב הרגיל והנורמלי. צריך להגיע לטרנס כדי לקבל סוגסטיות. בבסיס ההיפנוזה רוצים להגיע לרבדים אחרים. רבדים שהאדם לא תמיד מודע אליהם. היפנוזה לא יכולה להתבצע ללא רצון, אי אפשר לעשות אותה בכפיה. וכן אי אפשר לגרום לאדם לקבל דברים שיפגעו בו. ישנן הרבה תאוריות איך זה עובד. הפסיכואנליזה אומרת שזה משהו עמוק מהלא מודע. בעיקבות תצפיות קלינית ישנם הרבה יוצאי דופן ויש תאוריה שעומדת בבסיס התאוריה. בדקו אותה לפי מקרים שקרו. בלוטת יותר המוח (האדרנל), גילו זאת דרך פתולוגיות ומכך למדו  על הנורמה. בגלל תצפיות על מטופלים יוצאי דופן מצאו קו חשיבה להיפנוזה מודרנית. כנראה הדברים לא נראים כמו שהם. תהליכי החשיבה והעברת האינפורמציה דרך מסלולי המוח זה לא רק במודע, יש גם רמות אחרות. לדוגמא : מה שעובר וזואלית ניקלט מהעיניים אל מרכז הראיה במוח , באונה האוקסיפיטלית. זה נחשב למעשה לתהליך שקורה במודע. התגלה שקימים מרכזים אחרים של הראיה והם לא במנגנון זה של הראיה, הם מתחת לקורטקס, קליפת המוח, הם איזורים תת – קורטיקליים. למרכז הראיה יש קשר עם איזורים אחרים במוח שהם תת קורטיקליים. הם לא נמצאים במודע, אנו לא מודעים להם במצב רגיל. הם לא בתפיסה, זה לא קיים בתפיסה הרגילה. דבר שרואים ומודעים עליו עובר למרכז הראיה, מה שעובר לאיזורים התת קורטיקליים האדם לא מודע להם. היפנוזה הופכת את המסלולים. במהלך הטרנס הוא יוצר שינוי במיקום המסלולים במוח. המודע והלא מודע מתהפכים. מדיטציה ודמיון מודרך עושים דברים דומים. אילו מסלולים קוגנטיביים שמשנים את רמת המודעות. במצב טרנס יש שינוי במיקום המסלולים. הלא מודע הופך להיות מודע. כאשר ישנה אפשרות בהיפנוזה שהמודע יהפוך ללא מודע. ישנו טרנס מלא או חלקי . בטרנס מלא יש היפוך מוחלט של המסלולים. מסלול מודע מתכנס על הלא מודע והופך לרססיבי (נסתר), ואילו מסלול הלא מודע הופך לדומיננטי והאדם מתקשר  דרך הלא מודע. המצב הכי טוב הוא בריכוז מלא והאיד יהפוך מנותק לחלוטין מהסביבה. לרוב זה לא קורה. חלק מהנסיבות של כניסה להיפנוזה הן תורשתיות. בטרנס חלקי  המסלול של הלא מודע חובר למסלול של המודע. הוא בו זמנית נמצא בהיפנוזה ומתקשר דרך שני המסלולים. הם שניהם במודע בזמן נתון. 10% מהאנשים לא יכולים להכנס לטרנס בכלל. אילו שנכנסים לטרנס יכולים להיות בכל מיני דרגות של טרנס חלקי או מלא. כדי לדעת האם האדם היה בטרנס חלקי או מלא צריך לשאול אותו האם הוא זוכר. כאשר אין זיכרון הוא היה בטרנס מלא. זיכרון חלקי או מלא מראה שהאדם היה בטרנס חלקי. בעיקרון אין זיכרון מטרנס מלא. את קבלת הסוגסטיה הוא זוכר גם בטרנס מלא, הוא לא יזכור את תהליך ההגעה אלא את הסיום. מי שקובע את הטרנס זה המטופל עצמו. זו היפנוזה עצמית, המטפל לא יכול לכפות היפנוזה. המטפל עוזר למטופל להיכנס ולצאת מזה, אך בסוף המטופל הוא שמכניס עצמו והוא מוציא את עצמו מההיפנוזה. הכניסה לטרנס היא סוג  של מניפולציה של המוח. כמו הפעלת שריר כאשר האדם מפעיל אותו וגם היציאה היא בשליטת האדם. רוב הפסיכולוגים לא משתמשים בהיפנוזה למרות שבמקרים מסוימים היא כלי טיפול מעולה וייחודי. דוגמא: במצבים של ריבוי אישיאויות (פיצול אישיות) יש לאנשים אילו הרבה מקרים של התעללות שהם עברו בילדות. אחת הדרכים הטובות ביותר לטיפול היא היפנוזה. תנאי הכניסה לטרנס הם יכולת דימיון והפשטה. המטפל עוזר למטופל להכנס לטרנס על ידי שימוש בדימיון. לכן בגלאי 6 – 10 הכי קל להכנס לטרנס, כי הדמיון פורה בגילים אילו. לפעמים ניכנסים לטרנס בחיי היום יום, בלי שהאדם יהיה מודע לזה. אין תחושת זמן ושוקעים בדבר שעושים. כמו בהיפנוזה, שרוצים שהאדם יהיה מכוונן לדבר מסוים  . בטרנס המטופל מרוכז בריכוז גבוהה במטפל.

מה קורה בתהליך ההיפנוזה עצמו ? במהלך התהליך המהפנט משתמש במילים מסוימות או בדימוי ודרכם יוצר שינויים ביולוגיים זמניים בריקמת המוח. כלי שמבצע קשרים כימיים חשמליים שונים במוח. להתערב ולשנות את הקשרים העיצביים במוח. מידע שמגיע לאיזור התת קורטיקלי , שאין עליו נגישות, הוא מתרחש כל הזמן עם המסלול הקורטיקלי. בהיפנוזה פונים למסלול התת קורטיקלי. כל זה במצב שהאדם מודע, זה כדי ליצור  קשר כימי חשמלי שונה במוח. ההשפעה היא כימית חשמלית במוח. במהלך ההיפנוזה נוצרים קשרים חדשים של נוירונים בעיקבות הסוגסטיה. תחת גבולות, התהליך מוגבל. אם האדם לא ירצה  הוא לא יכנס לזה למרות רצון המטפל. זהו כלי שקשה לנצל אותו. בהפסקת עישון תחת היפנוזה. האדם צריך לרצות להפסיק לעשן. הסוגסטיה היא רצונית ומוגבלת. מכניסים לטרנס, הקשר הוא עם הלא מודע, מנסים ליצור קשרים סינפטיים חדשים בין סיגריות וגועל נפש. כדי שלאדם תהייה תחושה של סירחון , ריקבון וגועל מהסיגריה. הטכניקה היא קשר בין הסיגרה וגועל נפש. היחודי בהיפנוזה, בטרנס אני מדכא את הרעש הסביבתי מבחוץ ואז יש סיכוי טוב יותר שהאדם כימית וחשמלית יעשה את הקשר החדש בין הסיגריה לבין סירחון וגועל נפש. בהיפנוזה רק נתק מהסביבה , המהופנט שומע רק את המהפנט. הסיכוי לקשר בין זה ובין המטופל יותר גדול. גם בדיאטה תחת היפנוזה האדם מבדיל בין בריא ללא בריא, וכן יוצר תחושת שובע  אחרי אכילה של כמות קטנה של מזון. זהו תהליך רצוני, של שינוי  דרכי חיים. בדרך כלל צריך מספר מפגשים בין המהפנט למטופל כדי לצור קשרים חדשים ולפרק את הקודמים. אחרי מפגש בין שלישי וחמישי נותנים למטופל קלטת שהיא ההקלטה של אחת הפגישות, המטופל ממשיך להקשיב לה לבד. זה כדי לחזק את המידע החדש במוח. אדם שסובל ממיגרנות, היפנוזה היא אחת משיטות הטיפול. זהו לימוד דרך דימיון מודרך להרחיק את עצמו מהכאב. לשנות תהליכים בגוף דרך  היפנוזה. אילו כלים  המטופל להתמודד עם הבעיה. אפשר להפעיל אותם לפני כל מגרנה , כאשר מתחילים הסימנים המוקדמים. זה לא מתאים לכל אחד. ברפואה ישנם טכניקות של התגברות על כאב בעזרת היפנוזה. ברפואת שיניים, במצבים של כויות קשות עם כאבים קשים בזמן החלפת תחבושות, וגם בחדרי ניתוח. בכאב כרוני קודם לבדוק דרכים אחרות לטיפול. כאב כרוני ממקור לא ידוע. כאבי "פנטום". היפנוזה טובה גם לטיפול במגמגמים וכן בטיפול בפוביות למיניהן , פחדים לא הגיוניים ספציפיים, דיכאון, ומחלות אחרות כמו מעי רגיז (I.D.S) , יבלות ויראליות , כאשר יש הופעה המונית שלהן על רקע נפשי, יש כאן מעורבות של וירוס. טיפול משלים בסרטן. הרבה טיפולים הם ללא קשר למטרה אך הקלה על הסטרס היא גורם חשוב ביותר. דימיון מודרך, היפנוזה אילו כלים מאוד חשובים. שאלה חשובה , תוך כמה זמן אתה הולך להבריא. כי זה מסביר האם לאדם יש רצון להבריא. המטרה, השבת האמון של האדם לגופו. ההיפנוזה היא אחת הדרכים הללו.

למידה – בהויוריזם (בהיוור – התנהגות).

שיטה התנהגותית אל למידה. אסכולה חשובה בפסיכולוגיה. תחילתה בשנות ה – 20 של המאה שעברה. היום גם התאוריות הללו וגם הקוגנטיביות הן הפרקטיות העיקריות של הפסיכולוג בחיים המודרניים.

מה זה ביהוויוריסטים – פסיכולוגים רבים בזמן פרויד כשהפסיכואנליזה היתה מרכזית שללו אותה. הם אמרו שתיאורתית היא מרתקת אך לא נכונה. הבהויוריסטים היו אסכולה חשובה נגד פרויד והפסיכואנליזה. הם טענו  שהיא לא מדעית. במבט על הפסיאנליזה כמדע יש להתיחס אליו כמדע. מדע מתנהל דרך תצפיות אוביקטיביות . לפחות 2 אנשים מסתכלים על אותו דבר מסויים ורואים אותו דבר. אם אי אפשר לחזור על הניסוי הוא לא רלוונטי. את הפסיכואנליזה אי אפשר להוכיח מדעית. האדם הוא אוסף  התנהגויות , מערכת שמגיבה לגרויים סביבתיים. הוא פועל על פי עקרונות הלמידה, שקובעות את ההתנהגויות שלו, לכל גרוי ברגע נתון. אם בן אדם מגיב בדרך מסוימת הוא למד להגיב כך. אילו לא דברים ניסתרים אלא לימוד. הלימוד הוא מגיל אפס , אך למידה פרופר, רק למידה משפיעה על ההיתנהגות. הם אומרים שיש עקרונות כללים שמבססים את התאוריה שלהם.

  1. ניתן ללמוד על האדם רק על ידי תצפית אוביקטיבית על התנהגותו. האדם הוא לוח חלק. כל מעשה שלו הוא  תוצר התנהגותי של מגע שלו עם הסביבה. אין לאדם חופש או חירות אמיתית. הוא תוצר של סביבתו.
  2. כל ההתנהגויות הם תוצאה של למידה , כשהבסיס ללמידה היא למידה אסוציטיבית.
  3. כל חוקי הלמידה הם זהים.

הם לא התייחסו לאישיות של האדם. לפי לימודו של האדם וההשפעה על ההתנהגות שלו.

למידה אסוציאטיבית.

למידה – התנייה, קלסית.

למידה – התנייה , אופרנטית.

למידה קלסית או התנייה קלסית. זה לא התחיל מהפסיכולוגים. הראשון שתיאר דברים כאילו היה פיזיאולוג רוסי בשם פבלוב.  הוא הראה דבר כזה. הוא ניסה לחקור רפלקסים של מערכת העיכול . דרך אותו מחקר הוא הפך להיות אבי ההתנייה הקלסית. הוא הגיע לכל הסיפור בעקיפין. הוא בדק את הריור (ריר). בדק את הריור שיוצא כאשר כלב רואה או מריח מזון. הוא אמר שהתגובה של הריור בעיקבות מזון היא תגובה רפלקסיבית. היא תקרה בכל מקרה ובכל תנאי. ללא שום קשר לדבר סביבתי אחר. מאוחר יותר הוא אמר שריור היא תגובה לא תלויה, לא מותנת. המזון הוא גירוי בלתי מותנה. הוא ראה שאפשר לגרום לכלב להוציא ריר לא רק בהקשר למזון. לפני שנתן לכלבים אוכל הוא הישמיע צליל או הדליק אור. אחרי  זמן של הצמדת הצליל למזון. הוא השמיע את הצליל ללא מזון והכלב מריר רק מהצליל ללא הופעת מזון. הכלב למד לצפות למזון אחרי הצליל. רפלקסיבית הוא רייר לפי הצליל. כלבים אחרים שלא היו בניסוי לא יגיבו כך לצליל. הכלב הזה למד את ההצמדה בין הצליל לריור. זו תגובה מותנת בצימוד של גירוי מתנה. חיבור של הצליל לאוכל. כלב שלמד בלמידה קלסית , למד שהגירוי מופיע יחד ולכן הוא מרייר בצמוד לצליל ולאט רק בהתאם למזון.

רפלקס – ריור, תגובה בילתי מותנת.

מזון, עם גירוי בלתי מותנה – יש צימוד בינהם – צליל + גירוי מותנה – ריור תגובה מותנת.

 עקרנות ההתנהגות הקלסית היא שביצענו בין גירוי שהוא בלתי מותנה , כלומר גירוי נטראלי, כזה שתמיד  גורם לתגובה לפלקסיבית מסוימת, לבין גירוי מותנה, כלומר שאינו נטרלי. בהצמדה זו בין המזון לצליל, הצמדה בין גירוי לא מותנה למותנה. גרמתי שהגירוי המותנה ירכוש את תכונותיו של הגירוי הבלתי מותנה, ויגרום לריור. הצימוד, והלמידה נקראים התנייה קלאסית או למידה קלאסית. הם מבוססים על בסיס הלמידה שבה יש תגובה בלתי מותנת , רפלקסיבית.  מתוך ההתנייה הקלאסית נגזרים דברים נוספים.

הכללה – נניח שהכלב שלנו , השמענו לו פעמון מסוים, אך ישנם פעמונים אחרים. השמעתי לו צליל מסויים וזה גרם לריר. אם הוא הגיב כך גם להשמעת צליל אחר זו הכללה. הכלב למד לרייר בעיקבות שמיעת צליל מסוים והואט מרייר בהשמעת צלילים אחרים זו הכללה.

בלמידה את רוב המושגים למדו על בעלי חיים וגם על סטודנטים. אדם נינשך על ידי כלב או אדם נתקע עם מעלית, זה מקרה מפחיד, הוא יכליל את כל הכלבים או את כל המעליות כדבר מפחיד. דרך ההכללה ישנן פתולוגיות נפשיות בעיקר פוביות.  יתכן והגירוי הנלמד המותנה יעבור הכללה. כלומר גם גרויים דומים אחרים יעוררו  את אותה תגובה. במקרה של פבלוב, פעמון אחר יגרום להופעת ריור  הרי שיש הכללה. פחד מכל הכלבים היא הכללה. או כמו שעשה יודסון (בהביוריסט). הוא לקח ילדים וחשף אותם לבובת פרווה שהישמיעה קול מפחיד ואז כל דבר פרוותי הפחיד אותם.

מושג נוסף זה התניה מישנית. ניסוי בסיסי לפיו למדו זאת. לוקחים חולדה ושמים אותה בכלוב עם ריצפה מתכתית עם חיבור לחשמל. מדי פעם מפעילים את השוקר  החשמלי בריצפה. החולדה מתכנסת בתוך עצמה בפחד. זו תגובה לפלקסיבית ברורה. לאחר מכן עושים התניה קלסית. מצמידים צליל לשוק. כאשר משמיעים את הצליל יש פחד. אחרי שהחולדה למדה לפחד מהצליל נותנים לפני הצלי הבזק של אור, בגלל הצליל היא מפחדת גם מהאור שבא לפני הצליל. אור לא קשור בצימוד ישיר לשוק החשמלי, אך החולדה תפחד גם מהאור. זהו צימוד על צימוד. התניה מישנית היא התניה בה היצמדנו להתניה הקלסית גירוי מותנה נוסף. הצמדנו את האור לצליל, שבעצמו היה גירוי מותנה לשוק החשמלי. למרות שהאור לא היה צמוד לשוק החשמלי ולפחד הרי שהחולדה למדה לפחד גם מהאור. בצורה זו יש הרחבה של טווח  הלמידה. ניצול של זה. כאשר יודעים שזה גורם לפחדים (התניה קלסית), זה נותן לנו לטפל ולאבחן או להכחיד בדרך זאת את הפחד.

הבחנה – זה תהליך הפוך להכללה, עם בהכללה אדם הנינשך על ידי  כלב פיתח פחדים מכלבים. בהבחנה יש יכולת להבחין בין אירועים דומים. בין הכלב שנשך לבין זה שכל הכלבים נושכים. יש זיהוי בין גירוי מותנה לבין גרויים נטרליים. זו דרך טיפולית.

הכחדה – זה למעשה ניסיון להפסיק את הצימוד שעשינו. כל צילצול פעמון גרם לריור. עם זה יתזור הרבה פעמים בלי אוכל תהייה הכחדה של התגובה הבלתי מותנת. של קישור בין פעמון והאוכל.

נשאלת השאלה כיצד יודעים עד כמה היתה חזקה הלמידה. בגלל חוויה טראומטית נעשתה למידה מהירה – למידה בצעד אחד. לדוגמא תאונת  דרכים קשה שבגללה אדם מפחד מכל מה שקשור לכביש. איך אפשר לבדוק את חוזק הלמידה. לפי מהירות הופעת ההכחדה. עם היא באה מהר אפשר ללמוד על עומק הלמידה. אם לא מופיעה הכחדה זה אומר שהלמידה חזקה. גם עם היתה החלמה ספונטנית וחזרה על גירוי לא ניטרלי חזר האדם לפתולוגיה מראה את עומק הלמידה  הראשונית. הלמידה מושרשת (הפתולוגיה) מאוד עמוק.

הילד והתנהגותו הוא תוצר של למידה מהסביבה.

מהירות הופעתה מחדש לאחר שהיתה החלמה.

מהירות ההתקדמות של הלמידה החדשה.

החלמה ספונטנית אך החזרה ברמיזה של הגורם וחזרה של הפתולוגיה עם רמז חדש יש בה חזרה.

למידה בצעד אחד היא הכי מהירה שיש.

למידה  בכמה צעדים זו למידה איטית יותר.

התניה אופרנטית –( תורנדייק, סקינר).

תהליכי למידה המאופינים על ידי האסכולה הבוויוריסטית. הסתכלות וצפייה מדעית. מסקנות על האישיות. מהן ההשפעות של תהליכים סביביתיים. אנטיגוניזם לפסיכואנליזה. למידה אסוציטיבית.  למידה קלאסית – פבלוב. הרבה מהלמידה הקלסית לא נכון לחיי היום יום.

למידה אופרנטית –מ תיפעולית (להפעיל). אבי אבות ההתנייה האופרנטית הוא סקינר, לפניו מצא אותה תורנדייק. למידה אופרנטית מה היא. אומרים שההתנהגויות שלנו משפיעות ביחסי גומלין כל הזמן על סביבתינו. התנהגות שמשפיעה על משהו אחר, בלי תיכנון ליצור התנהגות נוספת. לא כל דבר שאנו לומדים זה בתגובות אוטומטיות. יש מערכת חוקים שמסבירות את הקשר בין התנהגות מסוימת לבין הגרויים שגורמים לאותה התנהגות. מהיכן זה נולד. ניסוי בסיס של תורנדייק, הוא לקח חתול רעב שם אותו בכלוב בו היתה דוושה שבלחיצה עליה הוא היה יכול לצאת, מחוץ לכלוב הוא שם מזון. החתול בטעות, מדי פעם, לוחץ על הדוושה והכלוב נפתח הוא אוכל את המזון. מחזירים את החתול לכלוב. שוב הוא לוחץ על הדוושה. באופן הדרגתי תדירות הלחיצות על המתג הקרקעי רבה יותר, כי הוא למד שזה פותח את הכלוב. החתול למד שהליכה באזור מסוים פותחת את הדלת. לקח לו זמן  לקשר בין המיקרים. זו למידה הדרגתית.הלמידה היתה בעיקבות חיזוק חיובי שהחתול קיבל כאשר הצליח לצאת מהכלוב. תורנדייק אמר שזה חוק התוצאה. התוצאה היא הגורם שמחזק את הקשר בין גרוי ותגובה. עם התוצאה היא חיובי כמו במקרה של המזון מחוץ לכלוב, הרי שהקשר מתחזק. אם התוצאה היא שלילית, הקשר נעלם. הקשר נחלש בין גרוי לתגובה. כך עובד אילוף.סקינר לקח את הרעיונות של תורנדייק והתחכם איתם. הוא השתמש בחולדות או יונים. לקח חולדה ושם אותה בתוך כלוב. במרכז הכלוב היה מוט עם נורה. בכל פעם שהחולדה  עברה ליד המתג הנורה נדלקה. בשלב מסוים בכל פעם שנדלקה הנורה הוא הכניס מזון לקערית המזון. החולדה למדה את הקשר בין האור לאוכל. בא סקינר (הניסוי נקרא תיבת סקינר) וחיבר מתג חיצוני שהוא שולט על האור. הוא רצה שהחולדה תלחץ על הנורה אחרי שהוא מדליק אותה לשניה. הוא היה מדליק מבחוץ אז אחרי זה החולדה לוחצת נידלקת הנורה  ואז בה המזון. אם החולדה לוחצת בלי אור מוקדם היא לא קיבלה מזון. יש כאן הבחנה במצבי לחיצה שונים. בהתנייה קלאסית חיזקנו את הקשר בין הגירוי המותנה לגירוי הבילתי מותנה על מנת לאפשר את התגובה המותנת. בהתניה אופרנטית מחזקים את הקשר בין הגרוי והתגובה. בה סקינר ואומר שהחיזוק שניתן הוא בבסיס  התגובה האופרנטית. מה שעושים באילוף, נותנים חיזוקים לתגובה מסוימת. רעיון החיזוק מסביר מדוע התנהגויות שהן תגובה לגרויים מסוימים מתקימות יותר או פחות, מחוזקות או מושמדות. מהו חיזוק – הוא סוג של תגמול, תגמול או אירוע, שמביא בעיקרון להגברת התנהגות מסוימת. חיזוקים ראשוניים – הם חיזוקים שמספקים צורך ביולוגי, כמו רעב ואוכל. חיזוקים מישניים – גירוי שבמקורו לא שימש כחיזוק , אך בשל הצימוד שלו (הקישור שלו) לחיזוק ראשוני הפך הוא עצמו לחיזוק , לדוגמא כסף, באמצעות כסף אפשר להשיג חיזוקים ראשוניים. כסף הוא חיזוק מישני.

חלוקת סוגי החיזוקים לפי הפסיכולוגיה:

  1. חיזוק חיובי –  הוא גירוי נעים הבא בעיקבות תגובה, ומגביר התנהגות שמטרתה היא לקבל יותר מאותו גירוי. גירוי מתגמל. שכאשר הוא ניתן הוא גורם להגברת תגובה מסוימת.
  2. חיזוק שלילי – הוא כל גירוי המגביר התנהגות שמטרתה להפחית או להכחיד את אותו גירוי. דוגמא: אמא מגיעה הביתה , והחדר של הבן כמו תמיד לא מסודר,  היא יכולה לנג'ס (לנקר) שיסדר את החדר. עד שהוא מסדר את החדר ואז  היא מפסיקה. האמא מטרטרת כדי להשיג הפסקה של ההתנהגות הלא רצויה, כדי לקבל את התוצאה של הפסקת הטירטור הילד מסדר את החדר זהו חיזוק שלילי.

למידה מאוד חזקה יש לה חיזוק כמה שיותר מהיר וכמה שיותר מלא. הצימוד בין החיזוק והתגובה , להיתנהגות שאתה רוצה לחזק או להכחיד.

עונש זה חיזוק שלילי, שנתינתו גורמת להחלשת התגובה. העונש גורם לשינוי ההתנהגות. חיזוק שלילי יש לו אינטרקציה מורכבת יותר. הנדנוד מעלה את המוטיבציה להפסיק ולשנות את ההיתנהגות. גם חיזוק שלילי וגם חיזוק חיובי יגרמו הגברת התנהגות מסוימת. עונש מטרתו להפסיק התנהגות. קיים סוג נוסף של חיזוק שהוא:

חיזוק חלקי – מצב שבו החיזוק לא ניתן בכל פעם שההתנהגות מתרחשת אלא אחת לכמה פעמים.

למידה אופרנטית טובה מתחילה בחיזוק מלא ובהמשך נדרשת לחיזוק חלקי. בחינוך עם הזמן החיזוק הופך להיות חלקי. זו הלמידה המהירה והיעילה ביותר. היא משיגה מטרות יעילות יותר.

מספר מושגים של למידה אופרנטית  ובעלי משמעות טיפולית (טכניקות טיפול התנהגותיות). הבהויוריסטים מאמינים שכל התנהגות של האדם נילמדת דרך התנהגות אופרנטית. הבנת ההיחתנהגות קשורה בשינויים סביבתיים, תגובות האדם, עונשים וכדומה. לפיכך, שיטות הטיפול ההיתנהגותיות מבוססות על העקרונות האופרנטיים שמטרתם ליצור סביבה חלופית לשם למידת התנהגות חדשה.

דוגמא: ביו פידבק – משוב ביולוגי. נתינת אינפורמציה לגבי מצב ביולוגי של האדם על ידי ביקורת מתמדת וקבלת משוב חיובי על זה. זו למידה שמצריכה סידרת טיפולים. טכניקה המבוססת על מתן מידע , משוב לאדם על מצבו, אם דיווח על שינויים מידיים במצבו. המתרחשים  במצבו הפיזיולוגי. משוב ביולוגי יכול להינתן בצורה של תצוגה חזותית או שמיעתית. קבלת המשוב מאפשרת לאדם ללמוד בהדרגה בתהליך של ניסוי ותהייה כיצד להשפיע על תיפקודים אוטונומיים שונים. לדוגמא: מטופל עם מתח בשרירי הצואר , מצמידים אלקטרודות שישמיעו קול צורם ורם כל פעם שהצוואר תפוס וההפך. התערבות טיפולית בדמיון מודרך והרפיות של הגוף והנפש.

טכניקה נוספת שאפשר להשתמש בה היא הצפה. בעזרת דמיון מודרך האדם מתבקש לדמין את מצבי החרדה שלו. כלומר המטופל נחשף לגרוי של חרדה ללא אפשרות לברוח אך בסביבה בטוחה. מטופל שיש לו חרדה או פוביה מסוימת ואנו רוצים שהוא יתגבר על זה. הוא מפתח תגובות קשות כמו בחילות, הקאות, כאב חזה, קוצר נשימה , שיתוקים ועילפון. יש ללמד אותו בהדרגה שהוא יכול להחשף לחרדה ללא פיתוח הפניקות הללו. עם תמיכה. ואז האדם למד שהוא יכול להחשף לגרוי בלי חרדה שבאה ממנו. בדמיון מודרך לא בסביבה האמיתית. המטפל מציף איתו גרוי פובי.

אפשר לעשות תרפיה באמצעות סלידה. אני רוצה לשנות התנהגות בילתי רצויה לדוגמא: עישון. המעשן יש לו גירוי נעים מהסיגריה, הריח הטעם הכל עונה לו על זה. אפשר להקטין את הפיתוי  בהתנהגות זו. טעם קשה, ריח קשה, לחבר סיגרה עם גועל נפש. זו תרפיה באמצעות סלידה. הרחקת הגירוי הנעים בגירוי שלילי.
טעם מסריח מראה מגעיל זו למידה של עישון עם תחושה רעה.

זיכרון ולמידה.

למידה לא עומדת בפני עצמה, צריך לזכור אותה. אחרת אין למידה. יש לזכור מגירוי לגירוי מחיזוק לחיזוק. ללא זיכרון אין למידה . זה מאלץ אותנו לדבר על זיכרון. ישנו הרבה מידע על זיכרון. בניגוד להרבה תופעות פסיכולוגיות אחרות . זיכרון הוא מיסטי. כולנו רוצים לשפר אותו. תכונה שמפחידה היא כמות האינפורמציה. זו תכונה של המוח והשכל. קשה לבנות אותו. המודל הוא תאורתי. יש רצון לשפר זיכרון. זה מפחיד ומיסטי. הרבה פחות מובן בלימודי הקוגניציה. קשה לחקור אותו. יש טכניקה איך לבדוק זאת. מה התיפקוד של האדרנל בגוף. לומדים עליו לפי מחלות , לפי זה אפשר להבין את התיפקוד שלו. גם ברפואה וגם  בפסיכולוגיה. בזיכרון צריך לדבר על הפרעות זיכרון ראשוניות כדי להבין זיכרון.

הפרעות קיצוניות בזכרון.

תופעה של אמנזיה (שיכחה) מוקדמת היא הפרעת זיכרון הנגרמת לרוב בגלל פגיעה חיצונית. תאונה או חבלת ראש אחרת או מחלה. החולה לא זוכר דברים שקדמו לפגיעה. במידה והזיכרון חוזר , ולרוב זה מה שקורה, הרי הזיכרונות חוזרים בהדרגה, מהמוקדמים יותר עד למאוחרים. אפילו עד שניות לפני הפגיעה. כאשר לפעמים השניות לפני הפגיעה הם חור שחור. אין באפשרות האדם להיזכר בהם. דברים בסיסיים בדרך כלל לא שוכחים. שליטה על צרכים וכדומה, חזרה לתקופת הינקות, מראה של קרובים. דוגמא אחרת היא אמנזיה מאוחרת. תופעה המתרחשת באנשים הסובלים בדרך כלל ממחלות אורגניות הגורמות לסניליות, אלכוהוליסטים וכאלו שעברו ניתוחי ראש. זה חוסר יכולת להוסיף מידע חדש לזיכרון הקיים. בדרך כלל אין פגיעה משמעותית במידע שכבר קיים. המטופל לא מצליח להכניס אינפורמציה חדשה לזיכרון. מתוך שתי הפתולוגיות הללו ניתן להסיק תאוריה ראשונית. כי כל מידע חדש שמגיע לזיכרון אמור לעבור תהליך של התגבשות. כל מידע טרי שניכנס  לזיכרון לוקח לא זמן מסוים עד שהוא מתגבש, רק ברגע שהוא הצליח להתגבש הוא מצליח להיות חקוק בזיכרון לתקופה ארוכה מאוד. עד להתגבשות יתכן והמידע ימחק כאילו לא היה. אפשר לחשוף אנשים ל – 50 אלפיות השניה לקבוצת אותיות ולאחר מכן לשאול אותם את האותיות שהם זוכרים, בממוצא כאשר עברו 2 – 3 שניות מהחשיפה הם יזכרו 3 – 4 אותיות מיתוך 12. כאשר חוזרים על המיבדקים , אומרים לאנשים ש – 12 האותיות מסודרות בשלוש שורות, משמיעים צליל מסויים, אומרים להם שמרגע הישמע הצליל תוך שניה תהייה השיקופית. מבקשים מהאדם לזכור שורה מסוימת שהצליל הושמע לפני השמעתה הזיכרון הוא של 90% . ניסוי אחר – הפעם מראים את השקופית לאותו זמן מכבים אותה ותוך שניה משמיעים את הצליל. הזיכרון הוא סנסורי, האדם יכול לקלוט הרבה מידע, זיכרון זה נמצא בזיכרון הסנסורי לשניה אחת, זה נתן 90%  הצלחה. כי התמונה של 12 האותיות נימצא בזיכרון.

ניסוי ספרלינג, זיכרון חישתי. את הזיכרון ניתן לחלק במספר צורות. אחד המודיל הקלסיים להבנת הזיכרון זה המודל שמתיחסס לשלושת מאגרי הזיכרון.

  1. זיכרון סנסורי.
  2. זיכרון לזמן קצר.
  3. זיכרון לזמן ארוך.

זיכרון סנסורי – בשנות ה – 50 של המאה שעברה היו ניסויים רבים להבין את הזיכרון. חלקם נעשו על ידי ספרלינג וניקראו על שמו. במהלכם הובן והתקבל הזיכרון הסנסורי. הוא מידע הנישמר בצורה חושית , בין עם חזותית ויזואלית, או שמיעתית אודיטורית, או אחרת. המידע נישמר עד שניה אחת ודואך בחדות ובמהירות . כמות המידע הניקלטת ונישמרת בזיכרון זה היא עצומה אך רובו ככולו דואך תוך שניה. אלה עם כן המידע מזוהה ומועבר לזיכרון לטווח קצר. S.T.M ("שורט טרם ממורי")  . אלו הניסויים שתארתי קודם.

זה נקרא זיכרון איקוני –   מראה.

                     אקואי – שמיעתי.

נימוניזם – זיכרון של פרטי פרטים.

מהו זיכרון לטווח קצר. דבר שזכרנו מעבר לשניה של זיכרון. שהאדם לקח מידע מהזיכרון הסנסורי (זיכרון שלא חשים בו) ובגלל רצון לשנן אותו או שהיה מעבר אינפורמציה ויזואלית וזה אוחסן (נישמר). לזמן וטווח קצר. כניראה שהוא מוגבל בזמן שהמידע נישמר, הוא מוגבל בכמות המידע שניכנס. באופן עקרוני זה זיכרון של עד 15 שניות וכן יכולים להיות בו 7 פלוס מינוס 2 פריטים במהלך זמן נתון. זה נקרא אפקט מילר או מספר מילר. אחרי 15 שניות תהיה דעיכה של המידע הקיים. ברוב המיקרים הבסיס שלו הוא החושי שלו הוא שמיעתי. יש התקה, כמות המידע מגבלת, מידע חדש שניכנס לזיכרון לטווח קצר בא על חשבון מידע אחר שנימצא בו. לכן יכולים לשכוח משהו שזכרת קודם. יש שיכחה מוחלטת, האלמות של המידע ולא תהייה שום דרך להגיע עליו. המידע נימחק בעיקרון, אחרי 15 שניות. אם הואט עבר לזיכרון לטווח ארוך זה יכול להיות מוצף החוצה חזרה. הקידוד בעיקר שמיעתי נותן מקום ל – 7 פריטים  בממוצא. הוא נעלם בהתקה או בשיכחה. הוא יכל ללכת לאיבוד בשתי דרכים :

  1. ההתקה – כלומר מידע חדש בא וניכנס לזיכרון לטווח קצר על חשבון מידע אחר.
  2. שיכחה – דעיכה – המידע דועך ונאלם כלא היה.

    אם לא יהיה שינון המידע יאבד.

זיכרון לטווח ארוך .

  1. מושגי יסוד.
  2. סוגים.
  3. בעיות.

קידוד , איחסון, שליפה.

L.T.M    " לונג טרם ממורי " . Long term memory

קידוד – קוד. משמעותו תרגום הגרויים הפיזיים ליצוגי מידע שהזיכרון יכול לקלוט. חוויה או ששמענו  משהו, או הרגשה , מעבירים זאת למושגים שניתן לזכור אותם.

אחסון – שמירת המידע המקודד בזיכרון.

השליפה –  הוצעת המידע המקודד . להגיע למידע הנחוץ , זו היזכרות. שליפת המידע המקודד  מהזיכרון.

המודל הקלאסי 3 מאגרי זיכרון. כיצד מאוחסן המידע לזמן ארוך. בזיכרון לזמן ארוך תישמר אינפורמציה שקודדה בעיקר על פי משמעות. סמנטיקה. בעיקרון רמת האיחסון הכמות היא בלתי מוגבלת, הוא כל דבר שמעל 15 שניות ומתבטא בזיכרון אפיזודי או סמנטי. עקרונית הוא בלתי מוגבל, כמות המידע היא לא מוגבלת. יש זיכרון אפיזודי – ידע אישי , מידע על מאורעות מהחיים שלנו. זיכרון סמנטי – עובדות לגבי העולם, בכלל עובדות, הו מאוד חסין, זה מידע ניטראלי, אין לו נגיעה אישית. לו ברמה אישית פרסונלית.

עקרונית לפי מודל 3 מאגרי הזיכרון, המידע אינו נשכח, אלא קיים קושי בשליפה שלו.  זה מראה שיש המון מידע בזיכרון לטווח ארוך , לא תמיד הוא זמין מידית לשליפה.

image_printהדפסה
שתף